1. מתברר שדרושות 70 שנה כדי להשלים עם העובדה שישראל נמצאת במזרח התיכון, מוקפת במדינות שממאנות לבחור בחיים. כבר התחלנו להשלים עם העובדה שישראל היא למעשה אי, שמבחינות רבות נכפה עליה להתנהג כמשק יחידני. יש לכך השפעות קשות, למשל מבחינת משק האנרגיה. מרבית מדינות העולם משתפות פעולה עם שכנותיהן בתחום זה. כך, למשל, גרמניה קונה חשמל מתחנת כוח גרעינית בצרפת ומוכרת לשכנותיה אנרגיה ירוקה. זה קורה מכיוון שחשמל כמעט לא ניתן לאגירה, ולכן במשק מבודד עודף ייצור חשמל הולך לאיבוד. גרוע מכך - במשק מבודד אין חלופות לייצור מקומי בזמן שיא ביקוש. לבידוד הזה יש משמעות כספית גבוהה מאוד שאנחנו משלמים.
2. מדינות אירופה נהנות גם מחלופות אנרגיה. הן יכולות לרכוש גז טבעי מהים הצפוני, מזוט ממדינות ערב או מרוסיה, ולסחור ביניהן באנרגיה ירוקה מכל הסוגים. גרמניה הגדילה לעשות כשאפשרה לאזרחיה לבחור מתפריט את מקורות החשמל שבהם הם מעוניינים. צרכן חשמל יכול לבחור כמה אחוזי חשמל ירוק הוא רוצה, כמה חשמל מתחנת כוח גרעינית או גז טבעי. לכל מקור אנרגיה יש כמובן מחיר שונה, כך שלאלה המצהירים שהם בעד איכות הסביבה, יש אפשרות לשלם יותר למימוש האידיאל שלהם. זו דוגמה אידילית לדרך שבה מדינה דמוקרטית אמורה להתנהל, בלי לכפות את עריצות הרוב או את התייפייפות המיעוט. אולי בעתיד, בעידן הביג דאטה, משלמי המסים יוכלו לקבוע הלכה למעשה לאילו מטרות חברתיות כספי המסים שלהם יוקצו.
3. אחרי 70 שנה ישראל החלה לחשוב אחרת ולפעול בהתאם. השבוע הצטרפתי לפמליית ראש הממשלה למפגש טרילטראלי בקפריסין, עם ראש ממשלת יוון. למשלחת הצטרפו גם שר האנרגיה יובל שטייניץ, שר המדע אופיר אקוניס ושר התקשורת איוב קרא. המטרות העיקריות של המשלחת היו קידום הדיונים וההסכמים בנושאי אנרגיה. כולם מדברים על צינור הגז הטבעי בין ישראל לאיטליה, שיעבור דרך קפריסין ויוון, אך בנימין נתניהו אמר שם, "למעשה, מדובר בשלושה צינורות: צינור גז, צינור חשמל וצינור תקשורת". מיזם צינור הגז הטבעי הוא היומרני שבהם. נתניהו הסביר השבוע שהמחשבה המתבקשת היא לחבר את ישראל לאירופה. ובכן, לא מדובר במחשבה שהתבקשה בעבר, מכיוון שהדבר נראה בדיוני, או לכל הפחות בלתי ישים. החיבור המתבקש לאירופה הוא כמובן דרך טורקיה, אך מה שנראה ישים יותר מבחינה טכנית, נראה בלתי ישים מבחינה מדינית.
4. לפני כארבע שנים שטייניץ הגה רעיון שנראה מופרך - לחבר את ישראל לאירופה בדרך אפשרית יותר מבחינה מדינית - דרך קפריסין ויוון עד איטליה. מדובר בתוואי של כ־2,100 ק"מ אורך צינור, שלא קיים בעולם. אם לא די בכך, העומק שהצינור הזה יוכל לעבור בו בים הוא כ־2 ק"מ מתחת לפני המים - שוב, עומק שלא עוברים בו צינורות בעולם. ובכל זאת, החלו להתבצע בדיקות ראשוניות והרעיון הגיע לאירופה. הוא הגיע בעיתוי טוב, כשאירופה חוששת מהידללות מקורות הגז הטבעי בים הצפוני, ולכן הוא גם התקבל בהתלהבות.
האירופאים הקצו עד כה כ־100 מיליון יורו לבדיקות היתכנות של המיזם, שעד כה העלו שלא רק שמדובר במיזם שניתן לביצוע מבחינה טכנית, אלא שהוא גם ישים מבחינה כלכלית. נכון שעלותו המוערכת היא כ־25 מיליארדי שקלים, אך עתודות הגז שנמצאו כאן ובקפריסין והביקוש באירופה מצדיקים את ההשקעה הזו.
25 מיליארד שקל. העלות המשוערת של מיזם צינור הגז // צילום: רויטרס
5. נתניהו הזכיר השבוע שהשוק המקומי זקוק רק לחלק קטן מהגז שנמצא בישראל, כך שאת היתר נצטרך לייצא. זה המקום להזכיר שעל כל דולר גז שיימכר מתוצרת הארץ, 66 סנט יגיעו לקופת המדינה - מדובר בהמון כסף. ואם כבר בצינור גז עסקינן, אז למה לא לחבר אותנו לאירופה גם ברשת של סיבים אופטיים לתקשורת וברשת החשמל בכלל. החיבורים האלה יביאו לשינוי אסטרטגי מרחיק לכת במעמדה של ישראל, בחוסנה ובאיתנותה. חיבורה הפיזי לתשתיות אירופה הופך אותה מאי ליבשת, על כל המשתמע מכך. כמובן שעל הדרך ייהנו גם שתי מדינות איים נוספות, שנמצאות לא רק באי מדיני, אלא באי גיאוגרפי של ממש.
6. החיבור לאירופה מתרחש בתקופת שיא של חיבור מדיני לעולם. מעולם ישראל לא היתה מחוזרת על ידי מדינות העולם כפי שקורה בשנים האחרונות. לתערוכת הטכנולוגיה החקלאית, "אגריטך", הגיעו השבוע לישראל נציגים מעשרות מדינות, קרוב ל־100, כשעם חלק מהן אין לישראל יחסים דיפלומטיים. כשנתניהו ציין השבוע בתדרוך עיתונאים בקפריסין את העובדה הזו, אחת העיתונאיות סיננה שהיה בישראל עניין כזה בתקופת אוסלו. על כך הוא השיב: "אז התעניינו בישראל מהסיבות הלא נכונות. כיום העניין אמיתי, הן מתעניינות באינטרס המיידי שלהן".
המדינות האלה מחפשות פתרונות בתחומי הטכנולוגיה החקלאית, פתרונות שנמצאים אצלנו. לכן הגיעה לכאן משלחת של 1,500 הודים. מדינות מחפשות פתרונות בתחום טכנולוגיית הרכב, הפיננסים, המדע, האנרגיה ועוד. זה אולי לא מאהבת ישראל, אבל טוב שכך. ברור שהאהבה יכולה לצמוח מהאינטרס המשותף, אבל הוא חזק מסנטימנט.
7. עניין שלא הובלט בשיחות לעיתונאים בקפריסין הוא מאגר הגז "אפרודיטה". מדובר במאגר שנמצא ברובו במים הכלכליים של קפריסין ומיעוטו במים הכלכליים שלנו. מאז התגלית, לפני כשבע שנים, ישראל חלוקה עם קפריסין על חלקנו בו. לפי הערכות משרד האנרגיה, כ־10% ממנו נמצא בשטחנו, אך לא ניתן להתחיל בהפקה עד שמסדירים את העניין בין המדינות, מכיוון ששתי המדינות אמורות להפיק גז מאותו מאגר. בשל המחלוקת הזו מאגר אפרודיטה לא פותח עד כה, ובבטן הים ממתין לו מאגר שיכול לספק את כל צורכי האנרגיה של קפריסין לשנים הבאות. בינתיים תושבי האי מוזנים מאנרגיה מלוכלכת יותר ויקרה יותר ממזוט.
בגלל הבידוד שלהם והמזוט הם משלמים כיום יותר מ־0.9 שקל לקוט"ש חשמל. בארץ, לשם השוואה, אנחנו משלמים כ־0.5 שקל לקוט"ש וגם ישראל לא מהזולות בעולם. במענה לשאלתי בתדרוך העיתונאים השבוע, ראש הממשלה ושר האנרגיה אמרו שהעניין לא העיב על השיחות בין המדינות בעניינים האחרים, וכי התקרבנו מעט לפתרון העניין גם במפגש זה. בקרוב שר האנרגיה של קפריסין יגיע ארצה לפגוש את שטייניץ ולנסות להגיע לפתרון העניין. שטייניץ העריך שסיכוי גבוה שבחצי השנה הקרובה העניין יגיע לכדי פתרון. √
