ב־17.5.2018 פרסמה ד"ר רונית דרור טור ביקורת על "צעדת השרמוטות" בתל אביב. היא טענה שהצעדה עושה עוול לפמיניזם. בניגוד לאמירותיה, הפמיניזם הרדיקלי קורא לנשים לעמוד על שלהן ולהיאבק במערכת, אך מחוץ לכללים שלה. שכן המערכת, שעוצבה על ידי גברים לתועלתם, לעולם לא תביא נשים למעמד זהה.
בדבר אחד צדקה דרור: נשים הן קורבן. נשים כקבוצה סובלות מפשיעה מגדרית: הן הקורבנות העיקריים של אונס, זנות, אלימות במשפחה, חתונות כפויות והטרדות מיניות. סטטיסטית הן רוב הקורבנות, ורוב הפוגעים הם גברים. אכן, יש גם נשים אלימות, ולא כל הגברים אלימים. אולם הסטטיסטיקה אינה לטובתם.
דרור תהתה מהי "תרבות האונס". מדובר בתמונת מצב של חברה המאפשרת אונס על כל גווניו. כל אדם יזדעזע ממקרי האונס שביצעו בני סלע וארז אפרתי. ואולם, רק 15% ממקרי האונס משתייכים למקרה של אדם זר, שתוקף אישה ברחוב וגורר אותה באלימות לשיחים. לעומתם, 85% ממקרי האונס מתבצעים על ידי אדם מוכר, בן משפחה או בן זוג.
כשאישה נאנסת, והיא נשאלת מה לבשה או מה שידרה - זו תרבות האונס. כשהרשויות מאבדות ערכות אונס (דגימות שעשויות לסייע בזיהוי התוקף) וברשלנות גורמות לאובדן ראיות - זו תרבות האונס. כשנשים נאשמות שהלכו לבדן בלילה, וכשגברים גדלים על התפיסה שאם ״ילחצו מספיק״ הם יקבלו, וכשהמונח ״שרמוטה״ הוא כינוי גנאי לנשים מיניות - זו תרבות האונס. החברה שלנו אולי לא מעודדת אונס, אבל מעודדת פגיעה מינית בנשים.
הסיסמה ״אחת מתוך אחת״ היא מציאות שלפיה כמעט כל אישה בשלב כלשהו בחייה תיחשף להטרדה או לפגיעה מינית. גם לפי הסטטיסטיקה שדרור מציגה, 90% מהנשים תוטרדנה במהלך חייהן. אם נוסיף את הנתון של מרכזי הסיוע, שלפיו רוב הפונות לסיוע נמנעות מלהגיש תלונה, הרי שהסטטיסטיקה מתיישבת עם הסיסמה.
גל ה־#MeToo המחיש שמדובר בתופעה נפוצה שקורית לכל אחת, בכל מקום, בכל מעמד. הרעיון של ״מאמינה לך״, אין פירושו ש"כל הנשים לא משקרות אף פעם״. לאור מסכת הייסורים וההכפשות שנפגעת עוברת כשהיא כבר מתלוננת, אנחנו בוחרות לתת לה גב. זה לא אומר שאין תלונות שווא, אף ששיעורן מזערי ביותר. האמונה שלנו במתלוננות פירושה הכרה בקושי של נשים לקום ולספר מה שהן עברו.
"צעדת השרמוטות" משקפת אמונה שגברים יכולים להיות בצד הנשים, לתמוך בהן, לא להיות אלימים, לקיים יחסי מין מתוך תשוקה ורצון, להחמיא לנשים מבלי להחפיץ אותן. אנחנו דווקא מאמינות שגברים יכולים להיות בני אדם.
הכותבות הן ממייסדות עמותת "כולן" ומארגנות "צעדת השרמוטות" בתל אביב־יפו
