76 חברי קונגרס אמריקנים, כולם מהמפלגה הדמוקרטית, שלחו מכתב לראש ממשלת ישראל ובו ביקשו לבטל הריסת בתים בכפרים פלשתיניים מעבר לקו הירוק. "צעדים מסוג זה מסכנים את פתרון שתי המדינות ואת האפשרות של ישראל להישאר מדינה יהודית דמוקרטית", כתבו.
העובדה שרעיון שתי המדינות איננו רלוונטי כרגע והריסות הבתים נובעות משקולים ביטחוניים וזוכות לאישור בג"ץ, אינה מעסיקה במיוחד את חברת בית הנבחרים היהודייה ג'ניס שקובסקי ממדינת אילינוי. באופן לא מפתיע, היא נתמכת בידי ארגון "ג'יי סטריט" השמאלי, שנוקט עמדות אנטי־ישראליות כמעט בכל עניין, כולל הסכם הגרעין עם איראן.
למרות אופיו המוטה, המכתב לא היה מטריד במיוחד, מלבד העובדה שכל חותמיו מהסיעה הדמוקרטית, מפלגה שבעבר הלא רחוק נחשבה לתומכת עקבית בישראל. אחת הסיבות העיקריות לכך, אולי העיקרית ביותר, היא העובדה שהתמיכה של נשיא שנוא על השמאל הליברלי נהפכה למטרה בעימות ההולך ומחריף בין המחנות הפוליטיים באמריקה.
שלא כבעבר, אז ההזדהות עם ישראל היתה דו־מפלגתית, תמיכת ממשל טראמפ והיחסים החמים בין שני הקודקודים הפכו גם את ישראל בעיני השמאל במפלגה הדמוקרטית לאובייקט לגיטימי לניגוח. מבחינה זאת בלטה היעדרותם של פוליטיקאים דמוקרטיים מאירועי העברת השגרירות לירושלים. במקום להכות על חטא, ש(גם)נשיאים דמוקרטיים הפרו הבטחתם להעביר את השגרירות, העדיפו להעניש את ישראל על "חטאו" של טראמפ, שכן עמד בהתחייבותו.
שלום ליפנר, עמית מחקר במכון ברוקינגס הליברלי בוושינגטון, פרסם מאמר שכותרתו "הרומן המסוכן של נתניהו עם טראמפ". אחת מראיותיו, כביכול, היא זהות העמדות בין הממשל לנתניהו בעניין איראן - אף שהנושא בעל חשיבות קיומית גם בעיני מתנגדיו הפוליטיים של נתניהו בישראל, אם זה טראמפ שפועל נגד האיום מטהרן - זה כנראה טרף. ליפנר זלזל במה שכינה "הישגים זמניים", אך שכח שריסון המאוויים התוקפניים של איראן הוא ההפך מ"זמני", וברור שישראל רשאית לנשום לרווחה אחרי שמונה שנים של נשיא שנקט עמדות שליליות כלפי ישראל מיומו הראשון.
יכול להיות שלא לעולם חוסן ביחס לקשרים עם ממשל טראמפ. גם אין לדעת כיצד ייראה הקונגרס בעוד 5 חודשים ומה תהיינה תוצאות הבחירות הבאות לנשיאות. זו הסיבה, שהמאבק הפנימי במפלגה הדמוקרטית בין מרכז לשמאל פופוליסטי צריך להדאיג; בפרט שעל פי חלק מתוצאות הבחירות המקדימות במפלגה, מעמד נציגי השמאל עלול להתחזק. לא כולם בהכרח אנטי־ישראלים או פרו־פלשתינים, אך הזדהותם הרגשית המסורתית עם ישראל רחוקה מלהיות מובטחת.
ישראל אינה שואפת להיות חלק מהמשחק הפוליטי הפנימי באמריקה, והיא מקווה שהיהודים יבדילו בין האינטרסים והעמדות שלהם כאמריקנים לבין הזדהות עם מדינת ישראל. בעיני יהודים אמריקנים רבים, הקשרים המתהדקים של ישראל לקהילה האוונגליסטית הם לצנינים. האוונגליסטים הם שותפים טבעיים, לא בגלל דעותיהם בענייני דת ואחרית הימים, אלא בשל השקפת עולמם ביחס לישראל. גם העובדה שישנם מיליוני אוונגליסטים אפרו-אמריקנים והיספניים חשובה.
חלק מהקריאות והסיסמאות של האוונגליסטים (שגם הושמעו בטקס השגרירות) ודאי שאינן לרוחנו, וברור שהם לעולם לא יוכלו להחליף את הקשר של ישראל, כמדינת העם היהודי, עם יהודי ארה"ב - אך השותפות המעשית עימם היא נכס מדיני שכל ממשלה ישראלית חייבת לטפח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו