לקראת אסון: המעבדה האירופית

בגיליונו מ־2 ביוני השבוע, גינה "דר־שפיגל" הגרמני את הממשלה האיטלקית החדשה, בשל התנגדותה לניסוי החברתי האירופי הנוכחי, המבוסס על אידיאולוגיית ה"רב־תרבותיות". הניסוי הזה הוא חוליה בשרשרת ניסויים חברתיים שהליברליזם האירופי יזם ב־200 השנים האחרונות, ותוצאתם הייתה הרסנית לאירופה ולעולם. 

הראשון בשרשרת הניסויים היה הבונפרטיזם, שבשם הפצת רעיונות הליברליזם הצרפתי (חרות, שוויון, אחווה), ביקש לשעבד את עמי אירופה לצרפתים. בתגובה לכיבושי נפוליאון, התעוררה הלאומיות, שהיא לבנת יסוד חברתית נכונה. אולם, פילוסופים אירופיים, שזיהו בלאומיות "מזימה להעשרת הבורגנות", המירו אותה באידיאולוגיה הקומוניסטית הקוסמופוליטית; ואז, כתגובה להגנת אירופה מאיומי הקומוניזם, הופיעה הלאומנות הנאצית. 

כריאקציה לאסונות שחוללו במאה ה־20 הנאציזם והקומוניזם צמחה הרב־תרבותיות, שנועדה להיות "קיר מגן" למניעת הישָנות אסונות דומים בעתיד. לצד "פיוז'ן" של מטבחים, ופולקלור, כדוגמת השילוב המרענן, שנצפה לאחרונה בחתונת הנסיך הארי - שהוא שילוב הנתון לבחירה - כופה המסגרת הרב־לאומית על מרכיביה סטנדרטים כלכליים אחידים, שנצרבו ממזגם וממסורותיהם של עמי מערב היבשת. הבעיה היא שמזג זה מתנגש עם מזג שונה ועם המסורות האחרות של עמי דרום היבשת ומזרחה, דבר שיצר בעמי האיחוד אי שקט חברתי ופוליטי מתמשך.  

ההחלטה המתסיסה של האיחוד האירופי, להציף את היבשת במהגרים מיבשות אחרות, ראויה לבחינה מיוחדת. בכוונת האיחוד לכפות על המהגרים לקבל את עול המוסר של אירופה - שלמרות שהוא מוסר מטושטש, ברור כשמש שערכיו מתנגשים עם המוסר של המהגרים ועם מסורת אבותיהם. ניסוי תרבותי דומה מחוץ לאירופה, גרם בעבר לסילוקם של האירופים בחזרה לביתם, לפעמים במחיר דמים כבד. מעניין מה תהיה תגובתם להתקוממות של המהגרים כנגד הקולוניאליזם התרבותי החדש שנכפה עליהם.

יש להניח שגם הניסוי הנוכחי, להפוך את עמי אירופה והמהגרים לעיסה חברתית אחידה, יסתיים באסון. מספר סימנים לכך: הראשון, מתח חברתי פנימי שמערער את יציבות הממשלות, ומחזק בצורה מבהילה, כמו בניסויי המאה ה־20, את הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני. הסימן השני: ה"ברקזיט" הבריטי. החלטת האריה הבריטי, לקפוץ ממעבדת הניסוי בעודה דוהרת על הפסים, מלהתרסק בתוכה. הסימן השלישי: האנטישמיות הגואה - מעין מערכת "מוביליי" של היבשת, המתריעה אוטומטית על פנייה צפויה שלה לנתיב שגוי.

מי שהציל את אירופה והעולם מתוצאות הניסויים במאתיים השנים האחרונות היו הדמוקרטיות הליברליות האנגלוסקסיות. כמו הדמוקרטיות הליברליות בפנים היבשת, גם הן סילקו את עול הכנסייה, אך לא את המוסר האוניברסלי התנ"כי. מסיבה זו הן חוו יותר מ־200 שנות יציבות חברתית, שהקנתה להן שגשוג כלכלי ויכולת לקבל החלטות קשות, מתוך ביטחון בצדקתן המוסרית. כך ההחלטה על ביטול העבדות, או ההחלטות להיחלץ בעקביות להצלת העולם, מרצף האסונות שגרמו הדמוקרטיות הפנים אירופיות.

בניגוד לליברליזם האנגלוסקסי, הליברליזם הקונטיננטלי (הפנים אירופי) השליך יחד עם הכנסייה, גם את התנ"ך, וברוח רעיונות כשל ניטשה ("אלוהים מת!") ורוסו ("מה שטוב בעיני האדם - הוא הטוב, ומה שרע בעיניו - הוא הרע"), ביסס את האתיקה שלו, על רעיונותיהם של "מלכים פילוסופים" מזדמנים - הסיבה להפיכת אירופה למעבדה מסוכנת של ניסויים חברתיים כושלים.

הטרגדיה של דורנו היא שגם הדמוקרטיות האנגלוסקסיות עוברות בעשורים האחרונים תהליכי אירופיזציה. את האתיקה המסורתית, שהקנתה להן את חוסנן, מחליפות כעת אתיקות של "נביאים לשעה" כדוגמת "אתיקת הזהויות", הסחורה החמה ביותר בשוק. 

בהשפעת התהליכים, ספק אם ארה"ב ובריטניה תוכלנה להתאחד כדי למלא את תפקידן המסורתי, לחלץ את העולם מתוצאות הניסוי המונבט כעת במעבדה האירופית. יש לקוות, שבאירופה יימצאו כוחות פנימיים לעצירתו, בדרכים דמוקרטיות, כשהדבר עדיין אפשרי.

ד"ר חנן שי הוא מרצה למדעי המדינה באונ' בר אילן

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו