בעשורים האחרונים העולם עומד בפני דילמה שהתחדדה לשאלה הפשוטה - האם יש טעם בהסכמים בין דמוקרטיות לדיקטטורות? נכון שהסכמים מעין אלה מתבקשים דיפלומטית ופוליטית - מנהיגים דמוקרטים רוצים לענות לדרישת הבוחרים לשים קץ לאיומים בלי לשלם מחיר דמים, והדיקטטורים צריכים מדי פעם להוציא את הראש מתחת למים כדי לספק חמצן לנתיניהם הרעבים.
אך השאלה היא האם שליט, כמו זה של קוריאה הצפונית, שמוציא את בני משפחתו להורג בדרכים יצירתיות, שלא לדבר על אזרחים אחרים; שליט שמחזיק חיל של 2,000 נשים לצורכי תענוגות, ומתפרנס, בין היתר, מזיופים וגניבות, הוא מנהיג שיש טעם לדון איתו על הסכמים ולהגיע איתו להבנות.
ובכל זאת, פסגת המנהיג דונלד טראמפ עם קים ג'ונג־און, השבוע בסינגפור, היא ללא ספק הישג אדיר לנשיא האמריקני. למנהיג הצפון־קוריאני זה לא בדיוק הישג, כי כמו כל דיקטטור בעולם, מנהיגים דמוקרטים תמיד ישמחו להיפגש איתם. הבעיה היא רק בכיוון ההפוך. כל ראשי הממשלה בארץ קראו לשכנינו הדיקטטורים להיפגש עימם, חלקם אפילו התחננו בפניהם.
גם ברק אובאמה רצה להיפגש עם כל טרוריסט שביקש. אבל טראמפ לא ביקש, הוא אילץ את קים להיפגש איתו. קים אמנם צעיר מאוד (34), אבל מצבו הבריאותי לא ברור, לאחר שרק לפני שלוש שנים נעלם לתקופה של חודשים ארוכים וחזר להופיע בציבור כשהוא נעזר במקל הליכה. נתיניו צולעים הרבה יותר, עד כדי רעב.
טראמפ הזכיר את הפוטנציאל האדיר שיש לצפון קוריאה, אם רק תסכים להשתנות ותמיר את דרכה הצבאית בדרך אזרחית שפויה. אך התקשורת בצפון קוריאה כבר פרסמה אזהרות מפני השפעות זרות וספציפית נגד שיתופי פעולה עם "חברות קפיטליסטיות", בלשון דומה לאזהרותיו של מארקס: "חברות שנועדו לקרוס". אך אותם "איומים קפיטליסטיים" מאמינים באנשים ובחברות לא מפותחות שעומדות לפני פריצה. מן הסתם פוטנציאל הרווח הגדול ביותר הוא באותן חברות, שזקוקות כמעט לכל דבר שיש לאותן חברות קפיטליסטיות להציע.
מזייפים וגונבים
גיא פודולר, ראש החוג ללימודי אסיה ומומחה לצפון קוריאה באוניברסיטת חיפה, ביקר בדיקטטורה לפני כשלוש שנים. הוא יצא בטיול מאורגן מסין, שם מוכרים חבילות תיור ללא הגבלה לישראלים. האמת היא שלא מעט ישראלים יצאו לטיול מאורגן לשם באמצעות שתי חברות. ועדת ויזות מיוחדת דנה בבקשות לבקר שם, ואם לא כתבתם טור נגד המנהיג, או אין סיבה לחשוד בחוסר נאמנותכם המובנה למנהיג, תורשו לבקר בבירה פיונגיאנג ובבית המלון היחיד שבה.
לדברי פודולר, עיר הבירה שם נראית כמו עיר קומוניסטית טיפוסית משנות ה־60 - נוף אורבני נאה, קלאסי, נקי ולא מעודכן. אין חיי מסחר ובילוי וכל שירותי הקרקע נקנים ומאורגנים מראש. אם אתם חובבי קניות, תתכוננו להסתער על פוסטרים מטעם, ספרות מוגבלת ומזכרות תיירותיות דלות. זהו. הסחורה לא למכירה במטבע המקומי, שבו תיירים לא מורשים להשתמש, אלא ביורו בלבד.
מאז מונה קים כשליט, לפני כמעט שבע שנים, הוא לקח את התיירות כפרויקט בעדיפות לאומית - בנה נמל תעופה חדש והשקיע במספר אתרים תיירותיים ובהכשרת מדריכי תיירים ונותני שירות במלון ובמסעדות. תיירים, בעיקר מסין ומרוסיה, מכניסים כסף זר לשליט שמשווע למטבעות אמיתיים. לפי ה־FBI, צפון קוריאה אחראית לזיופי כספים ברמה גבוהה מאוד, שמופצים בעיקר בדרום קוריאה. לדברי פודולר, השגרירויות והקונסוליות של צפון קוריאה הפכו להיות מרכזי רווח בעבור השליט, שמודד אותן בהכנסות.
צפון קוריאה, דיקטטורה בצרות // צילום: Getty Images
הנציגים נתפסו לא פעם כמי שהקימו חברות קש עם אנשי עסקים מקומיים לשם הלבנת כספים, הפצת מטבעות מזויפים והפעלת האקרים לגניבות ברשת. ב־2016 פורסם שהצפון־קוריאנים הצליחו לפרוץ לחשבונות בנק של בנגלדש ולגנוב מהם 150 מיליון דולר. המדינה גם עומדת מאחורי כמה גניבות של מטבעות וירטואליים.
קים עצמו בוגר האוניברסיטה הצבאית על שם קים איל־סונג, שבה משקיעים בהכשרת מהנדסים ומדענים בתחומי הגרעין, הנשק וטכנולוגיות צבאיות. הצפון־קוריאנים בנו מערך מנהרות הימלטות מתחת לארמונות הנשיאות, וגם בין צפון קוריאה לדרום. את ההתמחות הזו הם מכרו גם ללבנון, וככל הנראה הטכנולוגיה הזו הגיעה עד לדרום ארצנו.
הידרדרות מפוארת
לא רק חיי ההוללות של קים דורשים סכומי כסף, אלא בעיקר הצורך להרגיע ככל הניתן יותר מ־25 מיליון אזרחים שעלולים למרוד במי שעל פני השטח נתפס בעיניהם כדמות של אל. כזכור, לפני כחמש שנים היה ניסיון הפיכה שם, על ידי דודו של קים, ג'נג סונג ת'אק, שהסתיים בעוד הוצאה להורג בנוסח הוליוודי.
הרצון להכניס כסף מתנגש אצל קים, כמו אצל כל דיקטטור, עם הצורך למנוע חופש מאזרחים - חופש שעלול להביא אותם למחשבה, או לצורך, לבקר את פעולותיו או להחליף מנהיג מדי פעם, ולכן הפעילויות הכלכליות היחידות שבאות בחשבון הן אלה שאינן קשורות למסחר חופשי. כך שמלבד מקורות ההכנסה שהוזכרו יש עוד כמה ששומרות את השליטה אצלו. קים מוכר עובדים ממדינתו לרוסיה - רבים מהם השתתפו בבניית המבנים למונדיאל. עובדים נוספים נמכרו לקטאר לצורך בניית המבנים למונדיאל 2022, לעיראק ולעוד כמה מדינות ערב. חלק מהתמורה לעובדים מועברת ישירות לפיונגיאנג וחלק קטן מועבר ישירות לעובדים.
כמו בברית המועצות של פעם, גם צפון קוריאה מקיימת שוק פרטי שחור וגדול. רשמית השוק הזה אסור, אך הממשל לא מתערב במסחר בכמויות קטנות בין חקלאים ויצרנים פרטיים קטנים. זו הדרך של האזרחים לשרוד. מחוץ לעיר הבירה ולעוד כמה ערים גדולות, שבהן חיים המקורבים למשפחת השליט, האזרחים מובטלים. נתונים רשמיים לא קיימים על המדינה הזו, אפילו לא על מספר התושבים. ודאי שלא על שיעור האבטלה, התוצר הלאומי וכדומה. אך הנתונים על היצוא, שנמסרים מהמדינות שרוכשות מצפון קוריאה, מלמדים על מספרים נמוכים מאוד, המחזקים את ההערכה שאזרחיה נתונים במצב קשה.
היצוא הרשמי של צפון קוריאה הוא בעיקר לסין, המדווחת על רכישות של פחות מ־4 מיליארד דולר בשנה. בהתחשב בכך שזה עיקר היצוא של צפון קוריאה, ובהתחשב בגודל המדינה, הרי מדובר בנפח פעילות זעום. יש עדיין מי ששואל כיצד צפון קוריאה, שהיתה עד שנות ה־70 מדינה מפותחת יותר מדרום קוריאה, הידרדרה למקום הזה, והוא פשוט לא מבין את המשמעות של חופש לאזרחים, או נטילת החופש מהם. אמנם בדרום קוריאה מספר האזרחים כפול מהצפון, אך כלכלת הצפון מהווה פחות מ־1% מכלכלת הדרום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו