פסק הדין שפרסם אתמול (שני) בית הדין הרבני בחיפה, בנוגע לרעייתו של סרבן הגט עודד גז, אינו מהפכני או חדשני. ולמרות זאת כותביו , ובראשם אב בית הדין הרב שלוש, כבר קנו את מקומם בעולם הבא.
חכמינו אמרו שכל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא. בית הדין הציל לא רק את אשתו של סרבן הגט, עודד גז, ולא רק את ילדיהם אלא נתן גם פתח של תקווה לבית דין אחרים שממנו יראו וכן יעשו.
הפקעת קידושין אינה ״פטנט״ חדש בעולמה של הלכה. היא מצטרפת לשורה ארוכה של פתרונות לסרבנות גט: כפיית גט, מקח טעות, תנאי בנישואין ועוד.
במעשהו האמיץ, אך המתבקש מאליו מנקודת מבט אנושית, הלכתית ויהודית, המשיך בית הדין בחיפה מסורת ארוכה ועתיקת יומין שראשיתה בתקופת התלמוד לפני כאלף וחמש מאות שנה. גדולי תורה דוגמת הרב עובדיה יוסף והרב שלמה גורן הוציאו מתחת ידם פסקי דין דומים ובכך גאלו נשים מעגינותן.
למרבה הצער בדור האחרון נמנעים רבים מהדיינים מלעשות שימוש בארגז הכלים ההלכתי. למרבה הצער כמו בתחומים אחרים, יש דיינים שמוצאים פתרון - בתוך עולם ההלכה, לא חוצה לו - לכל בעיה ויש כאלה שמוצאים בעיה בכל פתרון.
יראת ההוראה, החשש מפני ״מה יאמרו״ וכיוצא בהן הביאו לכך שבמקום לאזור אומץ ולגאול מסורבות גט ממאסר העולם שבו הן נתונות מתחפרים הרבנים בשוחות האיסור ונמנעים מלעשות שימוש ראוי בכלים שההלכה היהודית מעמידה לרשותם.
יש לקוות שפסק דין זה מבשר תקופה חדשה שבה סרבן גט לא יצא נשכר מסרבנותו הבזויה והחברה תוקיע אותו.
אם תרצו, זאת ידענו משכבר הימים, אין זאת עגונה. צריך רק לרצות ולסמוך עשייה לכוונה הטובה.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
