אי אפשר להפריד בין השימוש המקאברי שעושים הפלשתינים בילדיהם, במסגרת מאבקם לחיסול ישראל, לדיון הסוער על הפרדת ילדי המהגרים הבלתי חוקיים בארה"ב מהוריהם.
נכון, הפלשתינים מקריבים את ילדיהם על מזבח השנאה ליהודים, כשהם שולחים או גוררים אותם לעימות מול צה"ל, ביודעם היטב את הסכנה. המהגרים הבלתי חוקיים בארה"ב אינם הופכים את ילדיהם למגן אנושי מהסוג הפלשתיני. המהגרים מסתכנים לא מעט ביוצאם לדרכם, אבל אינם מונעים על ידי דחף רעיוני להקריב את ילדיהם כדי להחריב את ארה"ב. רבים מהם שואפים לשפר את תנאי החיים של משפחותיהם אצל השכנה הצפונית העשירה.
מן הסתם, הם גם מודעים לכך שצירוף ילדים לחצייה הבלתי חוקית של הגבול יגביר את סיכוייהם להגמיש את חוקי ההגירה של ארה"ב. שכן, מי יהיו חסרי הלב שיעמדו בפני בכיים או חיוכם של תינוקות בני יומם, ויסגרו בפניהם את שערי ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות? כך הופכים הילדים לכלי.
השימוש הציני בילדים כאמצעי לניגוח פוליטי רק גבר בימים האחרונים, כשכל יפי הנפש - משמאל ומימין - החלו להשמיע זעקות שבר נגד "מדיניות הפרדת הילדים של ממשל טראמפ" ולייצר שוב השוואות מבהילות, אם כי מגוחכות, בין מדיניות ההגירה הקשוחה של הממשל האמריקני הנוכחי לאי־אנושיותם של הנאצים.
ההתגייסות ה"מצפונית" הזו, בדומה לזו שמאשימה את ישראל ב"רצח ילדים מכוון", לא רק הופכת ילדים לחיילים פוליטיים; היא גם מגבירה את הסכנה לשלומם ולביטחונם. כשם שהפלשתינים הבינו שצילומי ילדים שנפגעו מירי חיילי צה"ל הם מקדם המכירות הטוב ביותר של שנאת ישראל בעולם; כשם שסוחרי האדם, המבריחים מהגרים בלתי חוקיים לאירופה, הבינו שצילומי ילדים שטבעו למוות בים התיכון הם הערובה הטובה ביותר להמשך עסקיהם - כך מבינות גם הכנופיות השולטות באזור הגבול הדרומי של ארה"ב: ילדים יכולים לשרת את עסקי הברחות האדם שלהם. "מגיני זכויות האדם והילד" יוצרים במעשיהם הבלתי אחראיים מציאות איומה לילדים הזקוקים באמת להגנה.
המצב בגבול ארה"ב־מקסיקו, וכן זרמי המהגרים הבלתי חוקיים לאירופה, מעידים על מציאות שיש לדייק בתיאורה: פלישה. היא נובעת מכישלונן של רוב מדינות "העולם המתפתח" (בעבר: "העולם השלישי") להתמודד בהצלחה עם ענייניהן הפנימיים - פוליטית, כלכלית וחברתית.
בדיעבד, הפלישה ההמונית היא ראיה לכישלונה של תנועת ה"דה־קולוניזציה". מדינות רבות - באפריקה, במרכז אמריקה ובדרומה ובמזרח התיכון - שלחמו להשיג עצמאות מהשלטון הקולוניאליסטי, הפכו למדינות כושלות, לדיקטטורות ולמדינות מאפיה, שאזרחיהן נמלטים מהן מרצונם או במאורגן, היישר למעצמות הקולוניאליסטיות לשעבר.
עם זאת, גם ליכולותיהן של מדינות עשירות לקלוט הגירה המונית יש גבול. ההגירה הזאת הפכה לאיום, גם עבור המהגרים הבלתי חוקיים עצמם. כדי למנוע אסונות אנושיים עתידיים חובה להציב גבולות ברורים ולהתחיל לטפל בסיבות השורש להגירה, כדי לעוצרה. סיבה מרכזית היא אי־יכולתן של מדינות מתפתחות רבות להתמודד עם ניהול עצמי. מנגנון עולמי בריא - ולא חולה כמו האו"ם, שנשלט בידי אותן מדינות כושלות - יצטרך לקחת לידיו את העמדתן על הרגליים של אותן מדינות, בתנאים ברורים. עוד מסקנה מתבקשת היא שיש למנוע את היווצרותן של מדינות כושלות נוספות; עיינו ערך "פלשתין".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
