המאמץ לכנות את "החופש הגדול" בשמו האמיתי "החופשה הגדולה" - נכשל כישלון חרוץ. לפני 60 שנה קראנו לו כך, ועובדה שהוא בא תמיד, ועובדה שגם היום מכנים אותו כך, וממתינים לו - בדיוק כמו אז - מסיום חופשת הפסח, באווירה של פרידה קרובה מן הלימודים, ומעבר למצב החלומי שבו איש אינו מזרז אותך לקום מן המיטה אל הלימודים ואפשר לישון עוד שעה, ולצפות בתום החלומות.
אתם, היוצאים היום לחופשת הקיץ - הדור השלישי לחיים נורמליים של גן פרטי וגן חובה ובית ספר; לא שורדים שמהלך חייהם נקטע, ונאלצו לחיות ללא נעורים ולנהל חיים רחוקים כל כך מחלומותיהם. לא מי שנאבקו כדי להשיג את המובן מאליו. אנשים החיים חיים נורמליים, משולבים אמנם במלחמות בכל דור, אבל מסוגלים להכיל אותן ולקוות שלא ישובו.
הילדות דומה, וגם שונה כל כך. לנו היו צעצועי עץ ושיחקנו בגוגואים, ששימשו, קודם לכן, גרעיני משמש. קראנו ספרים בספרייה הסמוכה שהיתה פתוחה גם בחופש הגדול, בניגוד לספריית בית הספר. נסענו לים בחוף ג'בליה, על גבול יפו ובת ים, עם קו 7 או קו 10, או עם עגלון שלקח חצי מחיר, כי בים תל אביב המזוהם היה אסור לשחות. אחר כך שיחקנו שחמט כמו מכורים עם תוצאות מטורפות כמו 162:185, ונכנסנו לבית הספר הסגור, דרך הגדר הפרוצה, כדי לשחק כדורסל. וגם ראינו סרטים, אבל לא רבים מדי, כי הכרטיסים היו יקרים.
איני יודע עד כמה עלתה רמת הדאגה של ההורים והסבים בימי יולי־אוגוסט ההם, כשאנחנו הסתובבנו בחוץ, ללא ליווי מורים, אבל אני משער שגם אז גברה הדאגה. ואנחנו אומרים לכם: הישמרו לנפשותיכם! בדילמה הקשה הזו שבין הרצון לשמור עליכם כל הזמן (ולהתחפש, בין השאר, לשפים כדי לקבל אישור להצטרף לטיול של הצופים, ולקלף לכולם תפוחי אדמה) לבין ההבנה שאי אפשר להמשיך להגן עליכם בכל רגע, וכי אתם גם זקוקים לחופשה מאיתנו, אנחנו פונים לתחושת האחריות שלכם.
דאגנו אז - ודואגים היום. תלמידים בחופשה // צילום: לירון מולדבן
לבחון היטב את המכוניות המתקרבות אל מעבר החציה ולייצר קשר עין עם הנהג, לא לאבד שליטה בהתלהבות הכללית, הגורמת לריצת ילדים ליעד כלשהו. לשמור על עצמכם במהלך הטיול (היו כבר מספיק אסונות השנה בטיולים). לשתות מספיק. לא להצטרף לכל משוגה של ילדים אחרים, בייחוד לא לאלו שנועדו לפגוע באחרים. זכרו שתמיד תוכלו להיות ה"אחרים" הבאים. היזהרו כאשר אתם שוחים בבריכה. הישמרו מן הרובוט. הבטיחו כי אינו שוחה לצידכם.
אני מניח שתקדישו הרבה זמן לטלפון הנייד שלכם. לקבוצות שהקמתם ואשר מעשירות אתכם בהמון מידע. לעולם לא אומר לכם כי הוא מיותר לחלוטין, וכי מדובר בבזבוז זמן משווע, גם אם זו בדיוק תהיה הרגשתי. כך גם חשבו המבוגרים על ה"הולה הופ" שבתוכו התנועענו, ועל הגוגואים שלנו, שהמשחק בהם לא תרם לאנושות דבר, חוץ מאשר למגדלי המשמשים.
אני יודע שהעיסוק הרשמי של חופשת קיץ 2018 יהיה ה"סליים". הייתי יכול לכתוב ספר על ההמצאה המשונה הזו, אבל נפלא ממני הדבר: לא אבני בנייה, לא ציור ולא פיסול בפלסטלינה, אלא משחק במשחה שיש להוסיף לה צבע וריח ולשפוך לתוכה את ג'ל הגילוח של סבא, בלי ששום צורה תיווצר מכך, אלא נוזל בצבע כזה או אחר המועבר לקופסאות קטנות, ונשאר שם עד שזורקים אותן. ולא, איני מתייחס בכלל למה שנעשה בבית לאחר הפרידה מכם. אנחנו באמת אוהבים לסדר אותו אחריכם.
אבל אולי לא תקדישו לכך את כל הזמן. אפשר לשחק גם במונופול ובקלפי "רביעיות" ואפילו בשח, משחק המוכר לכם היטב. משהו שאפשר לעשות יחד, כפי שנהגנו לעשות לפני שהסליים נכנס לחייכם. לשיקולכם. רק שנעבור את הקיץ בשלום.
