לפני כשלושה עשורים, המורה נחמן הסביר לנו על המלחמה הקרה ועל הפער העמוק שבין בריה"מ לארה"ב. בשיא הכנות הוא אמר שהוא לא יודע מי מהן היא המעצמה הגדולה בעולם והוסיף: "אני בטוח שעד שתגדלו העולם כבר יידע". אז גדלנו מזמן, והשבוע חגגנו את יום העצמאות ה־242 של ארה"ב, שכולם יודעים שהיא המעצמה הגדולה בעולם. 101 השנים אחרי המהפכה הבולשביקית שהמיטה אסון על העולם, זרעה הרס והרג המוני בקצה השני של האוקיינוס, הדגימו את השנייה מבין שתי האפשרויות היחידות שקיימות באמת - כוח או חופש.
לקפיטליזם, כפי שמכנים אותו מלעיזיו, מוצמדים תארים כמו "אכזרי". נכון, יש אכזריות בנוסח הפאסיב־אגרסיב בשיטה שבה ההצהרה היא "חופש", אך אם אתה לא מתאמץ - ולא משנה מה הסיבה לכך - אתה נופל לעוני שייראה הרבה יותר אכזרי בסביבה של צמיחה נוצצת.
אך הכשל של מי שרואה בכך אכזריות הוא בהתעלמות מהאלטרנטיבה. בחיים יש מקל וגזר, יש טוב ורע ואנחנו מצווים לבחור בטוב. הרע של הקומוניזם, על גווניו הסוציאליסטיים למיניהם, הוא שיטור וכוח. באופן פיגורטיבי יותר - אדם צריך לדעת למה לקום בבוקר, או למה לצאת מביתו לעבודה שלא בכל יום מתחשק לבצע.
בצד אחד של האוקיינוס מסבירים לאותו אדם שאם הוא לא יקום לעבודה הוא יהיה עני, חסר ביטחון בריאותי, תזונתי וכדומה - לא מכיוון שמישהו ייקח ממנו, פשוט הביטחון הזה לא ניתן לנו עם הלידה. ואילו בצד השני של האוקיינוס אומרים לו - אם לא תקום לעבודה - שוטר ייקח אותך, כי אתה מחויב לעבוד. כמובן שיש עוד הרבה וריאציות, אך את כולן ניתן להניח על הרצף הזה של המלוכנות, הפאודליזם ויתר הפילוסופיות המצדיקות עריצות.
ומכיוון שהסוציאליזם המודרני מכיר בכך שלא ניתן ליצור שוויון ללא כפייה, הוא יצר מונח שיווקי מדהים, אם כי שקרי לחלוטין, המצמיד את שם הקוד של הפשע הזה למונח "דמוקרטיה" ויוצר מונח חסר כל משמעות - "סוציאל־דמוקרטי". כמובן שאין כל שוני בין המונח הזה לבין: "כפייה בבחירה" או "עינויים כבקשתך" או כל צירוף שקרי אחר. כי האמת היא ששוויון לא קיים בטבע, ולכן מי שרוצה שוויון בתוצאה צריך לכפות אותו. המהפכה הבולשביקית הפעילה כוח כדי להלאים את אמצעי הייצור, ורבים מהחקלאים העדיפו לשרוף את החווה שלהם מאשר להעבירה לבעלות המדינה. בדיעבד מתברר שאין שוני גדול בין מסירה למדינה לבין שריפה שלה - בשני המקרים התוצר ירד לטמיון.
למי נוח הסטטוס קוו?
ארה"ב קלטה המוני מהגרים חסרי כל מאירופה, ולא הציעה להם שום סל קליטה. בהמשך היא היתה למקום מפלט ליהודים רבים שברחו מהמפלצת הגרמנית, רבים מהם חתומים על פריצות דרך במדע ובתחומים נוספים. אבל אירופה המשיכה לחפש את הדרך. המבנה החברתי שלה לא היה מצע מתאים לרעיונות חופש בסגנון ארה"ב.
הכוחות השולטים באירופה, דמוקרטים ככל שהיו והינם, הם אריסטוקרטיה שמטפחת את מעמדה באופן עקבי ושוטף. אפשר לראות את הזרעים בקרע הדתי - בין הקתולים לפרוטסטנטים. אבל זה לא שונה מההבדל התרבותי רב־הפנים של היום: בארה"ב המהגר שהצליח הוא דמות המופת; באירופה דמות המופת היא נצר לשושלת בעלת ייחוס.
הקפיטליזם מתואר כ"אכזרי". מנהטן, ניו יורק // צילום: Getty Images
כך שגם כיום ארה"ב מציעה אלטרנטיבה לעולם וגם כיום יש כלפיה סקפטיות מדהימה. ארה"ב היא מדינת ההגירה הגדולה בעולם, אירופה היא התגלמות הסגירות הלאומית - אבל כיום זה נתפס בדיוק להפך. אירופה היא קולטת גלי ההגירה וארה"ב נתפסת כמי שדואגת לסגור את הגבול עם מקסיקו. ארה"ב המציאה את גבולות המסחר הפתוחים, אבל כיום היא נתפסת כמי שרוצה לבטל את הסכמי הסחר בכלל.
הסיבה האמיתית היא שרק מי שמבין חופש מכבד גבולות. אירופה לא באמת יכולה לקלוט את גלי ההגירה האלה, היא פשוט הסתבכה עם הצדקנות של עצמה, והממשלות שם פשוט מחפשות את גבול הסובלנות של האזרחים שלהן - ואין ספק שהיא תפקע.
אירופה לא באמת רוצה בהסכמי סחר, היא פשוט מעוניינת בהמשך הסטטוס קוו שאיפשר לה לנצל את החופש של ארה"ב ולמכור לה הרבה יותר מכפי שהיא קנתה ממנה. לטראמפ נדרשו עשר שניות של מבט בנתונים כדי להבין שמרמים אותו. הוא רואה שמאז שנות ה־80 של המאה הקודמת הגירעון המסחרי של ארה"ב מול אירופה נמצא בנחיתות, והוא הולך ומעמיק לכדי גירעון של יותר מ־60 מיליארד דולר. אירופה לא קונה מטוסי בואינג ומעדיפה את הסחורה שלה בכל תחום שאפשר. ברור שהיא מעוניינת להמשיך במצב הזה.
המלכודת הפציפיסטית
אירופה גם יכולה להרשות לעצמה להיות הרבה יותר "חברתית" ו"קולטת עלייה", למרות שהגירעון שלה מרקיע שחקים. יוון, ספרד ואיטליה חיות על הערבות ההדדית הזו, שממנה בריטניה ברחה כמו מאש. כדי לאפשר לעצמה לעשות זאת היא פיתחה גישה פציפיסטית של "שלום עולמי", וקיצצה בהתאם את תקציבי הביטחון שלה לכדי תקציבים לא ריאליים ולא אפקטיביים. למעשה, אירופה מסתמכת כיום על שירותי הביטחון של ארה"ב. המצב שנוצר הוא שבעוד ארה"ב מוציאה 15% מתקציבה על ביטחון, שהם לא פחות מ־600 מיליארדי דולרים, מנהיגת האיחוד, גרמניה, מוציאה 44 מיליארד דולר בלבד, שהם כ־2.5% מתקציבה.
כמו ביטוח בריאות, אפשר לעבוד על המבוטח כל עוד הוא בריא. שעת המבחן היא בחולי או במקרה הזה במלחמה. אם וכאשר יהיה איום על אירופה, ברור שלארה"ב יהיה אינטרס ברור להגן עליה. במילים אחרות, ארה"ב משלמת כיום את ביטוח הביטחון על העולם המערבי בכלל, וכשטורקיה רוחשת וצפון קוריאה זוממת ואיראן לא נטשה את חלום העוועים נוסח הרייך השלישי, טוב שיש מעצמה אחת שחיה את המציאות כפי שהיא - ולא כפי שאירופה מדמיינת אותה.
בארה"ב נוהגים לדבר על קיימות (Sustainability) כמבחן־על לנכונות הדרך. ברור שדרך נכונה היא דרך שניתן לצעוד בה מרחקים ארוכים מאוד. כמובן שגם לכך אנחנו המקור - "אמת ויציב ונכון וקיים..." הוא הפיוט המפרש את ה"אמת" כקיימות - כמשהו שיציב ונכון ובעל קיימות. לכן המבחן של המורה נחמן ("כשתהיו גדולים תדעו מי החזקה מביניהן") הוא מבחן הקיימות שגם אירופה וגם ארה"ב יצטרכו לעמוד בו. כך שבעוד עשור או שניים כולנו נדע מי הולך בדרכי אמת. תעשו פרצוף של מופתעים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו