הגדרת האנטישמיות, שאומצה על ידי "הברית הבין־לאומית לזיכרון השואה" (IHRA) - ארגון בין־ממשלתי שהוקם כדי לחזק את החקר, הלימוד וזיכרון השואה ברחבי העולם, קובעת ברורות שמניעת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, בין השאר באמצעות הטענה שקיום מדינת ישראל הוא מפעל גזעני, ועריכת השוואה בין מדיניות ישראל העכשווית לזו של הנאצים הן ביטויי אנטישמיות.
לפי קריטריונים אלו, שאומצו על ידי 31 המדינות החברות ב־IHRA (כולן דמוקרטיות ובהן ארה"ב, קנדה, גרמניה, בריטניה וצרפת), התקפותיו אתמול של נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, הן אנטישמיות לשמה. ארדואן הצהיר ש"חוק הלאום" הוא ראיה העומדת מעל לכל ספק, לכך שישראל היא המדינה "הפשיסטית והגזענית ביותר", וש"ההבנה הישראלית אינה שונה מחתירתו של היטלר אחר גזע טהור".
דבריו אלו מהווים, עבור מי שעוד היה זקוק לדבר, הוכחה מובהקת לכך שארדואן הוא אנטישמי במלוא מובן המילה. זו אינה הפעם הראשונה שארדואן משמיע עמדות אנטישמיות בהתייחסו לישראל. זו לבטח לא תהיה הפעם האחרונה. ארדואן הפך את האנטישמיות ה"אנטי־ישראלית" לדוקטרינת מדינה. כל עוד הוא נשיא וכל עוד מפלגתו בשלטון - טורקיה היא מדינה אנטישמית, וכך יש להתייחס אליה.
ישראל הרשמית צריכה לשבור את קשר השתיקה שלה סביב האנטישמיות של ארדואן ולפעול לבידודו ולבידודה של טורקיה בזירה הבין־לאומית הדמוקרטית. טורקיה היא מדינה־משקיפה ב־IHRA. עם נשיא אנטישמי, לפי הגדרת האנטישמיות של הארגון הזה, אין לטורקיה מה לחפש בשורותיו.
לארה"ב יש, עדיין, מערכת יחסים טובה עם טורקיה, בעיקר בשל שיקולים גיאו־אסטרטגיים. עם זאת, אופיו האנטישמי של משטר ארדואן מחייב את ארה"ב לפעולות ענישה. אם שתי המפלגות בקונגרס ובסנאט מרגישות מחויבות למאבק באנטישמיות, הן צריכות לגרום לטורקיה להרגיש את זה באופן כואב ביותר.
נוסף על כך, ישראל עיכבה עד כה בתירוצים מגוחכים את הכרת הכנסת ברצח העם הארמני. תחילה לא רצו לחזק בכך את סיכוייו של ארדואן לנצח בבחירות לנשיאות, ואחרי הבחירות לא רצו לגרום לו לנתק יחסים, בעיקר כלכליים, עם ישראל. ישראל מבזה את עצמה שוב ושוב, וארדואן ממשיך להתעלל בה בהנאה. הכרה ברצח העם הארמני אינה רק עשיית צדק היסטורי עם העם הארמני - זו חובה מוסרית של מדינת היהודים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו