בכאילו. שאלה: פרשנינו, הממונים על איך אנחנו צריכים לחשוב, הסבירו לנו השבוע שנתניהו ישלם מחיר כבד על שחזר בו מהתמיכה בלהט"בים. זו שאלה שנגזרת משאלה אחרת: האם, כמו שהטיפו לנו השבוע, הלהט"בים הצליחו לגייס תמיכה ציבורית גורפת, או שמא הצליחו לייצר אווירה תקשורתית שיש להם תמיכה גורפת?
ננסה לענות: כמה תמיכה סביר שיש ללהט"בים בין חרדים? וכמה בין דתיים? כמה תמיכה יש ללהט"בים בין מי שמגדירים את עצמם מסורתיים? וכמה תמיכה יש להם בקרב ערבים? אלה קבוצות שיחד הן רוב משמעותי של החברה הישראלית. תמיכה גורפת בלהט"בים? על זה אפשר לומר: פחחחח.
אלא שאפשר במקום זה, להיזכר באגדת עם רומנית שגם היא עוסקת במי שהעמיד פנים כאילו יש לו את מה שאין לו: תושב בוקרשט חזר מהעבודה מאוחר מהרגיל. הביטה בו אשתו ושאלה: "למה איחרת היום?" ענה האיש: "התעכבתי ברכבת".
שאלה האישה: "נסעת ברכבת? ואיך שילמת על הנסיעה?"
ענה האיש: "לא שילמתי".
שאלה האישה: "ולא פחדת שהמבקר יחשוד בך?"
ענה האיש: "פחדתי, והוא אכן חשד בי".
שאלה האישה: "אז מה עשית?"
ענה האיש: "מה שאני תמיד עושה. הוא הביט בי כאילו אין לי כרטיס, ואני הבטתי בו בחזרה כאילו יש לי כרטיס".
שינוי מדיניות. בהקשר לאותו עניין, הפרקליטות הצבאית הודיעה כי לא יינקטו צעדים נגד חיילים שהשתתפו בהפגנת הלהט"בים. צעד נאה של סובלנות. יש רק בעיה קטנה: לא מזמן אירעו לפחות שני מקרים שבהם צה"ל שלח למאסר והדיח מיחידותיהם לוחמים שהפגינו, אם כי לא למען הלהט"בים אלא נגד פינוי מאחזים. אז הבה נניח שאין אפליה, אלא שבמקרה, בדיוק השבוע צה"ל שינה את מדיניותו.
וכך, בפעם הבאה שחיילים יניפו בהפגנות שלט כמו "חיילי שמשון לא מגרשים יהודים", צה"ל לא ינהג כבעבר ויודיע שלא יינקטו נגדם שום צעדים. ראוי לפרסם את הדבר כדי שחיילים שמתנגדים לפינויים יידעו על כך.
תמיכה גורפת? הפגנת התמיכה בלהט"ב, השבוע // צילום: זיו קורן
הצד הנכון. ח"כ איתן ברושי הסביר שליטוף ישבנה של חברת כנסת ממפלגתו היה "מחווה חברית". זהו הסבר חשוב, כיוון שעכשיו אנחנו מבינים טוב יותר למה מתכוונים במפלגת העבודה כאשר דורשים שנעשה מחוות לפלשתינים. למזלו של ברושי, הוא נבחר לכנסת ברשימת העבודה, שם החליטו "להשאיר את הפרשה מאחורינו", עם דגש על המילה האחרונה. לינון מגל, לשעבר מהבית היהודי, היה פחות מזל: על אותו דבר בדיוק הוא סיים את הקריירה הפוליטית שלו, כי מטרידים מינית צריכים לדעת באיזו מפלגה לבחור.
מה שמוביל אותנו לסיפור יהודי ישן שמופיע בכרך השני של כתבי ר' אלתר דרויאנוב: יהודי עלה לרכבת וכרטיס אין לו. מתחילה נסע בשלום, אחר כך הרגיש בו הקונדוקטור (המבקר) וטפח לו טפיחה יפה באחוריו, וכשהגיעו לתחנה השליכו מן הרכבת. ישב היהודי בבית הנתיבות והמתין עד שבאה רכבת שנייה וחזר ועלה.
ושוב אותו מעשה: מתחילה נסע בשלום, אחר כך הרגיש בו הקונדוקטור וטפח לו טפיחה יפה באחוריו, וכשהגיעו לתחנה השליכו מן הרכבת.
בפעם השלישית הגיע קונדוקטור רגזן. טפח ליהודי שתי טפיחות יפות באחוריו ושאל ברוגזה: "יהודי, להיכן אתה נוסע?"
גירד היהודי את מקום הטפיחה הכואב עד מאוד וענה: "אותי אתה שואל? שאל את אחוריי: אם הם יעמדו במכות שלכם, אגיע עד ורשה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו