בפרק הנוכחי בסאגה המתמשכת סביב גיוס החרדים, מובילה את המשבר ההנהגה החסידית. מאז פטירת הרב ישראל אלתר, האדמו"ר מגור, ב-1977, לא קם מנהיג חסידי ששימש מנהיג כלל-חרדי. הרב אלתר נפטר בשנת המהפך השלטוני של מנחם בגין, ובשנים הבאות, שבהן החרדים הגיעו לעמדות כוח, ביסס את מעמדו הרב אליעזר מנחם שך, המנהיג הליטאי. כעת, על רקע חולשת ההנהגה הליטאית והחלל שנוצר בש"ס מאז פטירת הרב עובדיה יוסף, התייצבה ההנהגה החסידית בראש המפלגות החרדיות.
בהכוונת רבניה, הסיעה החסידית "אגודת ישראל", מתנגדת לחוק בשל טענה מרכזית: האפשרות העקרונית שכנגד תלמיד ישיבה יעמוד איום מעצר. האפשרות הזו תתממש רק אם הישיבות לא תעמודנה ביעדי הגיוס, וגם אז, לא נראה שהמשטרה הצבאית תערוך מעצרים המוניים. בכל זאת, מבחינתם מדובר בתקדים, שכן לפי כל המתווים שההנהגה החרדית הסכימה להם עד עתה נקבע, כי אם לא יעמדו ביעדי הגיוס, יחזור הנושא לשר הביטחון.
הליטאים וש"ס לא מוטרדים מהאפשרות הזו. ההנהגה החסידית מחזיקה מסמך שחובר ע"י דמוגרף בכיר לבקשתה, ולפיו עמידה ביעדים המדוברים תהיה מורכבת מאוד. אולם הליטאים וש"ס מזכירים שהחוק יחול רק בעוד שלוש שנים ותידרשנה שלוש שנים נוספות לבחינה האם הישיבות עמדו ביעדי הגיוס שנקבעו. מדובר בנצח.
התמיהה הכללית ממהלכיה של ההנהגה החסידית לא מפתיעה. ב-40 השנים שחלפו מאז פטירת הרב אלתר ועליית הרב שך להנהגה, כשכלי התקשורת ב"חרדים", הם סיקרו למעשה את המדיניות הליטאית. ש"ס, שקמה שנים אחדות לאחר מכן, הפכה אף היא לתופעה כלל-ישראלית, וזכתה לסיקור אינטנסיבי. גם חוקרי החרדים באקדמיה בישראל עמלו לאפיין את העמדות הליטאיות והספרדיות, ואילו סגנון ההנהגה החסידי נותר נסתר.
קשה למלא חלל בן עשרות שנים. אפשר למנות שני הבדלים הנוגעים לענייננו: במרכז מדיניות דגל התורה וש"ס עומדת גישת ה"ריאל-פוליטיק". למרות הרטוריקה המחמירה, הן ידעו להתפשר ברגעי האמת ולהציל מה שאפשר. הגישה החסידית קושרת כתרים לדמות הגיבור שלעולם לא מתפשר. אחד השחקנים המשמעותיים בהנהגה החסידית הוא הרב שמואל ברזובסקי, האדמו"ר מסלונים. אברהם שפירא, חסיד סלונים לשעבר, תיאר אותו: "רעיונותיו מתאפיינים בקו של מוחלטות וקיצוניות. גישה טהרנית ואוטופית למציאות. הכול גדול, מושלם, אוטופי, אידילי. אין משהו באמצע".
ההבדל השני פשוט יותר. ההנהגה הליטאית אחראית על מאות אלפי בני אדם, אולם ההנהגה החסידית היא פדרציה של מנהיגים מקומיים. הראשונה מתאפיינת בשמירה על המבנה החברתי הכללי, ופחות מוטרדת מצעירים עוזבים. לעומת זאת, האדמו"רים החסידיים דואגים הרבה יותר לצעיר הבודד. חלקם מנהיגים קהילות לא גדולות ובמקרים רבים מכירים את כל הצעירים. כשהם חושבים על אפשרות מרוחקת של איום במעצר נגד תלמיד ישיבה, יש להם שֵם ופנים לדמיין. הם מסוגלים לשער מיהו הבחור, שעשוי לעזוב את הישיבה ולהתגייס לצה"ל, מכירים את הוריו וסבותיו. רף העצמאות שידרשו ממתווה הגיוס שיוצע להם, גבוה הרבה יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו