פרשני טלוויזיה כמושבעים מוטים

במדינות רבות, ובכללן ישראל, מוטלת על התביעה במשפטים פליליים הוכחת האשמה "מעבר לספק סביר". זאת, בניגוד לעניינים אזרחיים שבהם די בכך ש"מאזן ההסתברויות" ייטה לטובת אחד הצדדים. הדרישה לרף הוכחה כזה בעניינים פליליים, נובעת מההכרה בכך שבתי המשפט, ככל גוף אנושי, טועים מדי פעם בהחלטותיהם. רוב המדינות הנאורות מעדיפות טעות, שבעקבותיה יחמקו עבריינים מעונש, על פני טעות שבעקבותיה יוקע אדם כפושע ויינמק בכלא, או יוצא להורג על לא עוול בכפו. אפילו במדינות המתוקנות ביותר ידועים מקרים רבים, שבהם טעה בית המשפט בשני סוגי הטעויות.

הסיפור "12 המושבעים" ("Twelve Angry Men") מאת רג'ינלד רוז עסק בסוגיית ההוכחה מעבר לכל ספק סביר, וזכה לשתי הפקות קולנועיות מפוארות. הגיבור השקט של שתי הגרסות הוא "המושבע מספר שמונה", המגולם על ידי הנרי פונדה בסרט מ־1957 ועל ידי ג'ק למון בסרט הטלוויזיה מ־1997. 

צעיר בן המעמד התחתון מואשם ברצח אביו; אין עדי ראייה לרצח, אך קיימות עדויות עקיפות ונסיבתיות רבות. שנים עשר המושבעים הם אזרחים מן השורה, והכרעתם צריכה להתקבל פה אחד. די בערעור של אחד המושבעים כדי למנוע הרשעה. כל המושבעים, פרט ל"מושבע מספר שמונה", משוכנעים באשמתו של הצעיר. המושבע מספר שמונה מעלה ספקות לגבי כל אחת מהראיות שהובאו. אגב כך הוא חושף לא רק את בעייתיות הראיות, אלא גם את מניעיהם הזרים של חלק מעמיתיו לחבר המושבעים. לאחר הצבעות חוזרות ונשנות, תומכים הכול בזיכוי מחמת הספק, והצעיר נחלץ מחבל התלייה. הסיפור משאיר את שאלת האשמה ללא פתרון; ייתכן שהנאשם אכן רצח את אביו, אבל כולנו מזדהים עם מאבקו של המושבע החריג למען זיכוי מחמת הספק. 

אני נזכר ביצירת המופת הזו, ומתגעגע בכל ליבי לדמותו של המושבע מספר שמונה, כל אימת שאני נחשף לפרשני האולפנים. אלה משמשים כידוע כעדת מושבעים, המתיימרים לקבוע את גורל היחיד, החברה והמדינה. למרות כישלונות העבר הרבים מספור של הפרשנים, מאופיינת חריצת הדין לעתים מזומנות בהיעדר כל בדל של ספק. מזה עשרות שנים אנו עדים למעשי לינץ' שעושה התקשורת באנשי ציבור. די בשמועה כדי לעורר חשד. חשד כמוהו כחקירה, חקירה כמותה כהגשת כתב אישום, כתב אישום כמוהו כהרשעה. באולפנים נהוג לקבל הכרעות פה אחד כנדרש מחבר מושבעים. במקרים נדירים, שבהם מזדמן לאולפן בן דמותו של "המושבע מספר שמונה", הוא זוכה לקיתונות של בוז ולעג. 

בחודש הסליחות, ראוי לנו שנדבר בזכות הספק. האם פלוני הוא עבריין בטרם הורשע ואפילו בטרם הואשם כדין? הלוואי שקורטוב של ספק ילווה אותנו בכל עת. הלוואי שניזהר בכבודם של אחרים, אפילו הם נבחרי ציבור.

 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו