סדרת חינוך. בתחילת השבוע דיווחו החדשות בחגיגיות כי "שנת הלימודים נפתחה כסדרה". אמרו "כסדרה", אבל לא דיווחו לנו כמו איזו סדרה? האם כמו "סקס והעיר הגדולה"? ושמא כמו "בית הקלפים"? או אולי כמו "אוז"? אם לא די בכך, בשבועות האחרונים אין כמעט מהדורת חדשות בלי מעצר של חשוד בפדופיליה. אנחנו מתחילים להיראות כמו כנסייה בבלגיה. שלושה מהעצורים הם מורים. וכל זה מתחבר עם עניין אחר: באחרונה יצא ארגון המורים בקמפיין תחת הסיסמה "חייבים לשנות את סביבת העבודה של המורים". מתברר שהם צודקים: בתור התחלה, חיוני לתת למורים סביבת עבודה בלי ילדים.
כדי להירגע מעט ממתקפת הפדופילים, פתחתי את הכרך השלישי של כתבי ר׳ אלתר דרויאנוב, ושם מצאתי סיפור על מחנך מוצלח יותר: מגיד דרש בגנותם של מחללי שבתות. למחרת חיזר על פתחי נדיבים לקבל שכר דרשה, כנהוג, ולא פסח גם על פתחו של עבריין מפורסם, שהיתה חנותו פתוחה שבעה ימים בשבוע. קיבלו העבריין בסבר פנים יפות, העניק לו נדבה הגונה ושיבחו על הדרשה. נהנה המגיד, כיוון שחשב שהחזירו למוטב, ואמר לו: "אשריך שאתה חוזר בתשובה. עכשיו חטאיך נחשבים למצוות".
אמר העבריין: "אין דעתי כלל לחזור בתשובה. אלא שבזכות דרשתך בוודאי יחזרו בתשובה חנוונים אחרים, ואני ארוויח מכך: יום אחד בשבוע, בשבת, הם לא יתחרו בי".
הסמיכו את הרב. קראתי על התנאים לקיום האירוויזיון בישראל, ונזכרתי: כשהיינו אומרים לאחד המחנכים שלי, הרב ש׳, שאנחנו מוכנים לעשות משהו "בתנאי ש" - הוא היה חותך אותנו: "התנאים כבר לא איתנו, תצטרך להסתדר בלעדיהם". הייתי ממליץ לממשלה להסמיך את הרב ש׳ לענות במקומה לאיגוד השידור האירופי.
שלום? זהירות כיתה א' // צילום: קוקו
ובחזרה ללימודים. המהומות בישיבת פוניבז׳ - שבהן נראים תלמידי הישיבה הולמים זה בזה, ומשליכים רהיטים - מלמדות שהצעירים שחתמו על כך ש"תורתם אומנותם" - שיקרו. מה שמוביל אותנו לספר "מעשים שהיו בעירנו" ולמעשייה הבאה: איתרע מזלו חסיד, ושכנו היה מתנגד. ערב יום הכיפורים, שב החסיד מתפילת שחרית, והנה הוא רואה את שכנו המתנגד מלא דאגה. "שכן יקר", פנה החסיד לשכנו, "מדוע נפלו פניך, הרי מחר ייסלחו לנו כל חטאינו?"
"אכן", ענה השכן, "אלא שדאגה קשה בליבי: עברתי על רשימת החטאים ואין ביניהם אף לא אחד שעשיתי השנה. ואיך אוכל להתוודות על חטאים שלא עשיתי, לעמוד בפני האל ולשקר ביום הקדוש".
ענה החסיד: "לזה אתה קורא צרה? הנה, בהמשך הרחוב גר שכננו הזועף־תמיד, שלא רק עושה לכולנו צרות, אלא גם בכל יום מכה את אשתו שבוכה עד לב השמיים. קח מקל ולך הכה אותו. האם יש חטא גדול יותר מאשר להכות יהודי בערב היום הקדוש?"
שמח השכן על העצה, לקח מקל עבה, צעד לבית הזועף, ועד מהרה נשמעו בכל הרחוב זעקות. סיים השכן להכות בזועף ששכב על הרצפה חבול כולו, ויצא החוצה מרוצה: הנה, הצליח לבצע עבירה ועכשיו יוכל לומר את הווידוי ללא חשש שמא ישקר.
הוא הספיק ללכת מרחק קצר, כאשר שמע את אשתו המוכה של הזועף קוראת בשמו. הוא הסתובב ושמע אותה קוראת בשמחה: "רבי יהודי, אין לך מושג איזו מצווה גדולה עשית".
לקום וללכת. בפעם הבאה, לפני שמחליטים אם כדאי לצפות במהדורת חדשות, ראוי לשאול את עצמנו, מהי מידת הרצינות שניתן לייחס לחברת חדשות, או למנחה ספציפית, שמבטיחה למרואיינת שלה שלא לעסוק בנושא מסוים ורגיש, אבל מטיחה בה את הנושא המסוים והרגיש כבר בשאלה הראשונה? חוץ מזה, אפשר להגיב כמו אותה מרואיינת - לקום וללכת לעשות דברים כדאיים יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו