נפילת ברק. בראיון לראש השנה, אמר אהוד ברק: "אני מוטרד, ישראל צועדת היישר אל התהום". מדבריו עולה כי ברק משוכנע שאזרחי ישראל ניצבים מאחוריו, מה שמעורר שאלה הרבה יותר מטרידה: אם אנחנו צועדים אל התהום, ואנו נמצאים מאחורי אהוד ברק, היכן נמצא אהוד ברק עצמו? מה שמזכיר אגדה שנהגו לספר על שר האוצר לשעבר, פנחס ספיר ז״ל. ספיר עמד פעם על דוכן הנואמים בכנסת ואמר: "בשנה שעברה עמדנו על פי תהום. ואילו השנה צעדנו קדימה".
בנקודה זו, במקום לפתוח את אחד הכרכים של כתבי ר׳ אלתר דרויאנוב, הנה סיפור ששמעתי בעבר ממי שהיתה עדה לו: בעיירה המזרח־אירופית שבה נולד אבי ז"ל, היה בית יתומים יהודי שהקימה אמו וסבתו. פעם בשנה היו עורכים כנס לכל חשובי ועשירי הקהילה ומבקשים מהם לתרום לבית היתומים. הנואם הראשי היה כמובן רב העיר. באחד הכנסים הללו הרב פתח את דבריו בחגיגיות: "בשנה שעברה היו לנו בבית היתומים 80 ילדים יהודים, ואילו השנה, תודה לאל, יש לנו כבר יותר מ־100 ילדים יהודים יתומים, כן ירבו. נקווה כולנו שבשנה הבאה יהיו לנו אף יותר ילדים יתומים".
נראה לי שאהוד ברק היה יכול בהחלט להיות הרב של העיירה ההיא. זקן כבר יש לו.
על מי שגם כן עמד על סף תהום, מספר דרויאנוב בכרך השני של כתביו: ערב יום כיפור חלה ראובן אשר ברודס ונסתכן (סופר יהודי מהמאה ה־19, מסופרי "ההשכלה" שמרדו בדת). התחיל ראובן ברודס בוכה. אמרו לו ידידיו: "שמא אימת יום הדין עליך?" ענה ברודס: "חס ושלום שתהא אימת יום הדין עלי, אלא מתיירא אני שמא אמות היום, וייצא שאצום ביום כיפור".

לאיפה הוא צועד? אהוד ברק // צילום: גדעון מרקוביץ
געגועים. השבוע הודיע הממשל האמריקני כי הוא סוגר את השגרירות הפלשתינית בוושינגטון. הממשל האמריקני גם הודיע השבוע על יוזמה לתת אזרחות לתושבי מדינות ערב שמוגדרים במדינות הללו כ"פליטים פלשתינים", ולכן לא מקבלים אזרחות של אותן מדינות. מה שמחזיר אותנו לדבריהם של מיטב פרשנינו מייד לאחר בחירתו של הנשיא האמריקני דונלד טראמפ, ש"עכשיו הימין חוגג, אבל אתם עוד תתגעגעו לאובאמה". ואם כבר געגועים עזים, נחזור לכרך הראשון של כתבי דרויאנוב: אורח עני עשה כמה זמן בביתו של קרוב עשיר. לסוף צרה בו עינה של בעלת הבית ואמרה לו: "תמהה אני עליך, שאין לך געגועים על אשתך וילדיך אשר הנחת בביתך". הבריקו עיניו של האורח העני, נענה ואמר: "יפה אמרת, אלך ואכתוב לה מייד שתבוא גם היא עם הילדים לכאן".
מהגזענות לנאציזם. ירידת השחקן איתי טיראן לגרמניה לוותה בכותרת ב"הארץ" שהכתירה אותו כ"גדול שחקני התיאטרון של ישראל". מעל הכותרת הופיע ציטוט של מר טיראן, שהבהיר איך הוא זכה בתואר הזה. מר טיראן אמר ש"ציונות שווה גזענות", וכך הפך ל"גדול שחקני". מתברר שהדרך לקבלת התואר הזה קצרה הרבה יותר משחשבנו.
שני חברים יצאו לדרך. ראיונות ראש השנה, הראיון של אהוד ברק עם התהום והראיון של השחקן איתי טיראן עם ה״ציונות שווה גזענות״, מעוררים שאלה קשה: בשביל מה הכפילות הזו? האם לא היה אפשר למזג את הצמד המעונה הזה לראיון אחד.
אבל אין צורך להיות מוטרדים יותר מדי. על השאלה הזו ענה כבר ר' אלתר דרויאנוב בכתביו: צדיק לן בביתו של מוכסן. למחרת קם הצדיק ללכת לדרכו. אמר לו המוכסן: "רבי, לא אתנך ללכת, כי אם קודם תברכני. שלשום לן בביתי צדיק אחר, וגם הוא בירכני". אמר לו הצדיק: "כיוון שכבר בירכך צדיק אחד, למה לך גם ברכתי שלי?" ענה לו המוכסן: "רבי, הגוי שלי, להבדיל, אומר תמיד: טובים שני סוסים מן האחד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו