ד"ר נעם תירוש הוא מרצה במחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן־גוריון שבנגב
עם פתיחת שנת הלימודים האוניברסיטאית יצעדו מאות אלפי סטודנטים, חלקם לראשונה, בשערי האקדמיה הישראלית. גם השנה יישמעו קולות המבקשים להילחם ב״פוליטיזציה״ השוררת במערכת. אותו ניסיון נואל, כביכול, של חברי סגל ליברלים־שמאליים לשטוף את מוחם של סטודנטים תמימים. מול קולות אלו יש להעמיד תשובה ברורה.
בישראל רווח הזיהוי בין ״פוליטיקה״ לבין פעילות מפלגתית או תנועתית. זו טעות. הפוליטיקה רחבה הרבה יותר מהשיוך המפלגתי של אדם, והיא פועלת במסגרת כלל היחסים החברתיים שמנהל אדם עם סביבתו. אי לכך, הניסיון להימנע מ״פוליטיקה״ במובן הרחב של המונח הוא מגוחך. מעבר לכך, האקדמאים הישראלים ממומנים ע"י הציבור, ולכן זו אינה רק זכותם אלא בעיקר חובתם הציבורית לנצל את זמנם הפנוי ולהקדישו לפעילות ולמעורבות חברתית ופוליטית, המהווה תרומה לחברה המממנת אותם - כל אחד ואחת לפי ראותם ומתוך כוונה להפוך את ישראל למקום טוב יותר.
לבד מחובת המעורבות המוטלת על אנשי האקדמיה, חשוב להדגיש, שהניסיון להימנע מפוליטיזציה בכיתה מעקר את השיח ואת החשיבה התיאורטית, מעמודי התווך של החינוך האקדמי. כך למשל, ראוי שמורה המלמד תיאוריות פוליטיות קלאסיות, לא יימנע מדוגמאות מוחשיות באמצעות התבוננות על זרמים אידיאולוגיים בארץ ובעולם. כך כלכלנית הדנה בסיבות למשבר "הסאב־פריים" בארה"ב לא תימנע מהשוואה אפשרית לתכנית שאושרה אך לא מזמן ע"י משרד האוצר, ומאפשרת לקיחת משכנתאות עד גובה 90 אחוז מערך הנכס.
הפוליטיקה, במובנה המהותי והעמוק, רלוונטית גם לשיח המתנהל בכיתות מדעי הטבע והמדעים המדויקים. אוי לחברה הדורשת מחוקרים וחוקרות בתחום האבולוציה, בשם אותו מאבק ב״פוליטיזציה״, להימנע מלהביע דעתם בנוגע לניסיון לבטל את לימודי התיאוריה הזאת בבתי הספר התיכוניים בישראל, וזו רק דוגמה אחת.
כמרצה אני מיישם תפיסה זו בכיתתי. במסגרת קורס בשם ״תקשורת וחברה בישראל״ עלה לדיון ״חוק ישראל היום״. הייתה זו חובתי לומר לסטודנטים, כי מדובר בחוק מסוכן. חופש העיתונות וחופש הביטוי, טענתי, הנם מוסכמות יסוד שעליהם מבוססת השיטה הדמוקרטית. כשהרשות המחוקקת, בשיתוף גורמים מתוך הממשלה, מבקשת להצר צעדיו של עיתון מסוים - גם בגלל חוסר נחת מהאידאולוגיה המוצהרת של אותו עיתון, הרי שזו התפתחות מסוכנת. בדיון אחר שעסק ברפורמה שנערכה בשידור הציבורי בישראל, חשתי כי חובתי המקצועית היא להסביר לסטודנטים ולסטודנטיות את חשיבתו של השידור הציבורי במסגרת שוק תקשורת בריא. אמרתי, שכל ניסיון ממשלתי להחליש את השידור הציבורי הוא ניסיון בלתי ראוי.
ברור, כי במקביל מוטלת עליי החובה לעורר דיון בכיתה ולהקפיד, שתלמידים המתנגדים לעמדותיי יוכלו להביע את עמדתם בחופשיות. רק באמצעות דיון מושכל וחופשי, נוכל כולנו, כאזרחים בחברה המעודדת דמוקרטיה, לגבש את דעותינו, לחדדן ולפעול לאורן. דיונים אלו הם, בעיניי, חלק בלתי נפרד מתהליך הלמידה האקדמי.
אלו המבקשים למנוע את ״הפוליטיזציה של האקדמיה״ מבטאים זלזול עמוק ביכולותיהם ובכושרם האינטלקטואלי של הסטודנטים הישראלים, שהם ברובם משכילים, חריפים ודעתנים - אזרחים בוגרים שלעולם ישמחו להתווכח ולהתמודד עם טיעוני המרצים.
ד"ר נעם תירוש הוא מרצה במחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן־גוריון שבנגב
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
