דרושה תגובה תקיפה להחלטת ירדן

מלך ירדן הודיע ביום ראשון כי יזם והעביר החלטה, שלא להמשיך להחכיר לישראל אדמות בערבה ובנהריים, כאמור בשני נספחים להסכם השלום בין ישראל לירדן מ־1994. הביטול הוצג על ידי המלך בעצמו, וברור שמטרתו קירור הסכם השלום עם ישראל. 

בתגובה להחלטה אמר שמעון שבס, מנכ"ל משרד רה"מ רבין בזמן החתימה, כי הסכם החכירה נחתם ל־25 שנים מתוך תקווה שבחלוף 25 שנים ההסכם ישודרג, ולא יצומצם. ההחלטה של המלך, שפורסמה בדיוק ביום שבו צוינו 23 שנים לרצח רבין בידי בן עוולה, מוכיחה שהסכמים בין מדינות אסור להם שיבססו פעולות - ובעיקר ויתורים על ריבונות - על תקוות שנראות ריאליות בעת החתימה, אבל שיני הזמן שמות אותן לאל.

במקרה הנוכחי שיני הזמן כללו בין השאר התחלפות צפויה של המלך חוסיין, אלא שהחילוף לא התבצע עם אחיו, שתמך בהסכם, אלא עם בנו עבדאללה. גם האביב הערבי וכניסת דאעש לזירה נכללים בשיני הזמן.

ביחס לארגון דאעש, אויבו העיקרי הוא המלך ההאשמי, הנחשב צאצא ישיר של הנביא מוחמד ולכן קודם בהיררכיה הדתית למנהיג דאעש שהכתיר עצמו ל"ח'ליף", כלומר המחליף/יורש של הנביא. 

אבל עם כל ההבנה לבעיותיו של המלך, הוא מניח ששיתוף הפעולה של ישראל עם שלטונו מונח בכיסו בכל מקרה, ולכן הוא יכול לגרום נזק לאזרחיה (במקרה זה חקלאי הערבה שייפגעו), מבלי שתגיע תגובה מישראל. 

בפני ממשלת ישראל עומדת כעת ברירה בין ניסיון לפייס את המלך על חשבונה, לבין תגובה תקיפה שתשמר את ההסכם רק ככתבו וכלשונו.

ירדן מקבלת כיום מישראל הרבה מעבר למה שסוכם עליו בהסכם השלום. זה נעשה מתוך רצון לחזק את היחסים, שהתקוות לגביהם גרמו לרבין להגיע להסכם חכירה מוגבל בזמן, כדברי שבס.

בתחום המים, למשל, ההסכם קובע שישראל תספק לירדן 50 מיליון קוב מים לשנה, בעוד בפועל היא מספקת כמעט כפול בכל שנה. ההפרש יכול להפחית בהרבה את תהליך ייבוש הכנרת וירידת המפלס הלאומי מתחת לכל הקווים שהוגדרו. ירידת המפלס מתחת לסף קריטי מסוכנת; היא עלולה לגרום לפריצה של מעיינות מלוחים, שרק לחץ המים על הפקק של פתחם מונע את נביעתם. ברגע שהפקקים ייחלצו, לא יהיה אפשר להחזירם. המלחת הכנרת תהיה אסון הידרולוגי לנו ולירדן כאחד.

על הממשלה ליזום בדיקה של תהליך אספקת המים מעבר לכתוב בהסכם השלום עם ירדן כדי למנוע את האסון ההידרולוגי הזה. אין ספק שבדיקה רצינית כזו תקרר את ההתלהבות של מלך ירדן לדבוק בנאמר בהסכם השלום בלבד, תוך נטישת התקוות שעליהן התבסס. 

הפרדיגמה השלטת כיום בישראל גורסת כי עדיף שבירדן ישלוט מלך האשמי בשלטון דיקטטורי, מאשר משטר המייצג את הציבור החי שם. הפרדיגמה הזאת, שלא לומר קונספציה, היא שגרמה לישראל להתערב בניסיון ההפיכה של יאסר ערפאת בספטמבר 1970, והיא שהצילה את חיי השליטים ההאשמים. ייתכן שהגיע הזמן גם לבדוק אם זו אינה קונספציה המסכנת אותנו במזרח התיכון המשתנה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו