פרשת חאן אל־אחמר מקוממת ישראלים רבים מסיבות שונות. היא ממחישה את האפליה בין הפולשים הפלשתינים לבין מתיישבי מגרון, גבעת האולפנה, עמונה ונתיב האבות - שבעניינם עמדה המדינה על קוצה של החלטת בג"ץ. היא מרמזת על אוזלת ידה של הממשלה מול פעילות ארגוני השמאל, האווירה התקשורתית והלחץ דיפלומטי. היא מעבירה מסר של נרפות וחוסר משילות לנוכח עבריינות ופעילות בלתי חוקית באזורים אסטרטגיים, ומצביעה על חוסר הנכונות של המדינה ליישם את החלטותיה.
אבל מטריד מכל הוא היעדר התגובה ההחלטית לנוכח תופעה המציבה איום משמעותי לפתחה של ישראל. המאחז הבדואי חאן אל־אחמר הוא לא מקרה חריג של בנייה בלתי חוקית פלשתינית. מדובר במערכה כוללת שמנהלת הרשות הפלשתינית נגד מדינת ישראל בעשור האחרון, כדי להשתלט על שטחים אסטרטגיים באזור C - הנתון לשליטה אזרחית וביטחונית ישראלית - בניגוד להסכמי אוסלו. את המהלך האסטרטגי הזה יזם והוביל ראש הממשלה הפלשתיני סלאם פיאד. ב־2008 הקים פיאד משרד רשמי לתיאום הפעולות בשטח (UAWC), הממומן בעשרות מיליוני יורו על ידי מדינות האיחוד האירופי.
השתלטות זוחלת זו מתאפשרת, ראשית כל, באמצעות יישוב שיטתי ומאורגן של אוכלוסייה פלשתינית בשטחים אסטרטגיים נבחרים. תושבים המוכנים לאייש מבנים ואזורים נטושים, זוכים לתמריצים כלכליים מהרשות הפלשתינית. כמו כן, אזורי ההתיישבות נהנים מהשקעה בתשתיות - מסלילת דרכים ועד פיתוח מאגרי מים, מתיחת צינורות והצבת מערכות השקיה. לבסוף מואצת התיישבות זו באמצעות חקלאות. האזורים המיושבים זוכים לפיתוח חקלאי שיטתי - טראסות, שטחי מרעה ועיבוד גידולים - בחלקו הגדול ביוזמת ממשלות הולנד, דנמרק ונורבגיה.
חאן אל־אחמר, הממוקם באזור E1 וצמוד לכביש 1, כביש הרוחב המרכזי של מדינת ישראל, הוא דוגמה אחת מני רבות למאמצי הרשות הפלשתינית להשתלט על אזורים אסטרטגיים באמצעות התיישבות. מלבדו קיימים בשטח עוד עשרות מאחזים בלתי חוקיים דומים, המאכלסים עשרות אלפי פלשתינים.
הפתרון שהציעה מדינת ישראל לתושבי חאן אל־אחמר יכול לשפר באופן ניכר את רמת חייהם. אילו טובתם של התושבים היתה עומדת בראש מעייניהם של הרש"פ ותומכיה, היו מקבלים אותו בשתי ידיים. אלא שמבחינת מנהיגי הפלשתינים, העתקת התושבים למקום אחר פוגעת במאמצי ההשתלטות על כביש 1, ולכן הם פועלים במרץ לטרפד את הצעת הממשלה.
אף שמבחינה רשמית אין כל שינוי בסטטוס קוו, נוצר לאחרונה הרושם כי קיימת תנועה הדרגתית לעבר סיפוח ישראלי של שטחי C. זהו רושם מוטעה. אמנם, בשנים האחרונות, בעיקר מאז כניסתה של איילת שקד למשרד המשפטים, נעשים מהלכים חשובים בתחום הסדרת ההתיישבות ונורמליזציה של החיים ביהודה ושומרון - מחוק ההסדרה, דרך התאמת החקיקה בכנסת ליהודה ושומרון ועד המאמץ הממלכתי להדוף את מתקפת הבג"צים נגד ההתיישבות. עם זאת, "מתחת לאף" מציפה הרשות הפלשתינית את השטח בעשרות אלפי פולשים ומבצעת באמצעותם סיפוח זוחל של שטחי C לתחומה. נכון להיום, הפלישה הפלשתינית משתרעת על שבעה אחוזים משטחי C, ושטח ההתיישבות הפלשתיני גדול כמעט פי שלושה מהשטח שעליו יושב כל מפעל ההתיישבות היהודי.
הנחת העבודה של הפלשתינים ושותפיהם היא שקביעת עובדות בשטח מכוננת מציאות בלתי הפיכה, ושכל שטח שהצליחו להשתלט עליו יישאר בידיהם בכל הסדר עתידי. כניעת הממשלה ללחץ הגורמים הפועלים לפגיעה באינטרס הישראלי, מעבירה מסר של היעדר משילות ומעודדת עבריינות נוספת.
פינויו המיידי של המאחז חאן אל־אחמר חיוני אפוא להעברת המסר שהעובדות שנקבעו בשטח באופן בלתי חוקי - ניתנות להפיכה. בד בבד, על מדינת ישראל לגבש בדחיפות תוכנית מקיפה לסילוק שאר המאחזים הפלשתיניים, לעצור את ההשתלטות הרש"פ על השטח - ולהתחיל לשלוט.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
