היה צריך לשפשף היטב את העיניים לפני ימים אחדים: משרד החוץ האוסטרי גינה בחריפות את כוונתו של נשיא צרפת, עמנואל מקרון, להוקיר את מרשל פיליפ פטאן - גיבור המלחמה שהפך למשתף פעולה עם הנאצים - במסגרת אירועי מאה שנה לסיום מלחמת העולם הראשונה. "אוסטריה מגנה את החלטת צרפת להעניק כבוד למרשל פטאן", נכתב בהודעה, "משתף פעולה של הנאצים, שנענש בשלילת כבודו הלאומי לאחר שביטל את המוסדות הרפובליקניים, החופש הבסיסי, ועדי העובדים והמפלגות הפוליטיות, ואימץ חוקים אנטישמיים שבעקבותיהם באו רדיפות וגירושים אכזריים".
עד לפרסום ההודעה לא ניתן היה להעלות על הדעת, שאוסטריה - שנמנעה מקבלת אחריות על חלקה בשואה, והעדיפה לשכתב את ההיסטוריה, בטענה שהיתה הקורבן הראשון של הנאצים ולא שותפה לפשעיהם - תעז להטיף מוסר למדינות אירופיות אחרות, ששיתפו פעולה בחפץ לב עם גרמניה בהשמדת יהדות אירופה. אך משהו טוב מאוד קורה באוסטריה: קוראים לו סבסטיאן קורץ.
לכאורה, ניתן היה לצפות מפוליטיקאי כה צעיר, שיזרום עם גישת ה"סוף פסוק", הנפוצה מאוד בקרב הדורות הצעירים ברחבי אירופה, לא רק בגרמניה: מספיק לעסוק בעבר הנורא, שאין לנו כל אחריות עליו, הבה נתמקד בעתיד. אך, דומה שהקנצלר האוסטרי בן ה־32 הבין בשלב מוקדם של חייו, שללא התמודדות כנה ועמוקה עם העבר, אין לאוסטריה ולאירופה עתיד.
לא מדובר בהצגה, שנועדה לשרת אינטרסים פוליטיים טקטיים. המחויבות של קורץ ליהודים, וכפועל יוצא מכך לישראל, החלה הרבה לפני שהקים ממשלה בשותפות עם מפלגת הימין הלאומית, "מפלגת החופש". קורץ הרשה לעצמו להקים ממשלה עם המפלגה הזו, לאחר שהשתכנע שתחת הנהגתו של היינץ כריסטיאן שטראכה, כיום סגנו בממשלה, מתרחקת המפלגה בעקביות מעברה הנאצי והאנטישמי. יתרה מזאת, ההסכם הקואליציוני שחתם קורץ עם "מפלגת החופש" כולל התייחסות היסטורית ראשונה לנושאים מסוימים, כמו מחויבות לקיומה של ישראל כמדינה יהודית.
מאז נכנס ללשכת הקנצלר בווינה לפני כשנה, פועל קורץ ללא לאות לייצר שיח חדש ובריא בין אוסטריה, היהודים וישראל. בתוך זמן קצר הפך לנוגד ברונו קרייסקי - הקנצלר היהודי האוסטרי, שנודע בגישתו העוינת לציונות ולישראל, וביחסו הסלחני לנאצים בארצו. קורץ אינו מסתפק רק בהצהרות לגבי אחריותה ההיסטורית של אוסטריה, הוא גם נוקט מעשים: הידוק משמעותי של היחסים עם ישראל בתחומים רבים ושינוי בהצבעות בענייני ישראל בגופים בינלאומיים.
כחלק מהאירועים לציון 80 ל"ליל הבדולח", החליטה ממשלתו לממן כמעט באופן מלא את הקמתו של "קיר שמות" - אנדרטה בלב וינה שתישא את שמותיהם של כל 66,000 היהודים האוסטרים, שנרצחו בשואה, ובכללם בני משפחתי. כנשיא התורן של מועצת האיחוד האירופי, יכנס קורץ בימים הקרובים ועידה אירופית שכותרתה "אירופה מעבר לאנטישמיות ולאנטי־ציונות - מבטיחים חיים יהודיים באירופה". בעוד מדינות מסוימות באירופה עושות הכל כדי להדחיק את בעיית האנטישמיות הגוברת ולהתכחש לשנאת ישראל - או אף למצוא לה הצדקות - מתכוון קורץ להפגין מנהיגות אירופית ולומר: לא עוד.
יש בממסד ובאליטות בישראל לא מעט גורמים, המנהלים מלחמת חורמה בכל ממשלת ימין פרו־ישראלית שקמה ברחבי העולם, בעיקר באירופה. גורמים אלה, הלוקים בקיבעון מחשבתי, כבר יצרו ביודעין מתחים עם ממשלות מסוימות, וכעת סימנו כמטרה את סבסטיאן קורץ - בין היתר כיוון שהפך לאחד ממובילי ההתנגדות להפיכת אירופה ליבשת הגירה ולהתפשטות האסלאמיזציה ,
בה. האם יש לתת לגורמים אלה להמשיך לפגוע באינטרסים הבינלאומיים של ישראל? ישראל צריכה להתאים את עצמה לשינויים הגדולים המתרחשים בעולם ובאירופה; במקום לנהל קרבות מהעבר, יש להיערך לקרבות עתידיים, שבהם סבסטיאן קורץ הוא חבר, לא אויב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
