משפטיזציה ועוצמה. השבוע חשף הרמטכ"ל סוד צבאי: בתגובה לדברי השר בנט כי "חיילי צה"ל מפחדים מהפצ"ר יותר מאשר מיחיא סינוואר", רב־אלוף גדי איזנקוט גילה כי המשפטיזציה של צה"ל דווקא מחזקת את עוצמתו. גם היועץ המשפטי לממשלה אמר דברים זהים: "עמידה בהוראות הדין הצבאי היא מקור עוצמתו של צה"ל".
מצער שאיזנקוט אינו מסוגל לשמור סודות. כעת יודעים כל אויבינו כיצד להתגבר על היתרון האיכותי של צה"ל. בימים הקרובים נגלה, מן הסתם, כי חמאס ימנה לעצמו פצ"ר. בעקבותיו ימנה גם צבא איראן פצ"ר, ואחריו צבא סוריה. וכך יאבד צה"ל את יתרונו. והכל בגלל רמטכ"ל שאינו מסוגל לשמור סוד.
הדבר מזכיר סיפור ישן על רב בקהילה יהודית בארה"ב שהיה חובב גולף. יום כיפור אחד, באמצע התפילה, תקף אותו יצר הרע, והוא הרגיש שהוא חייב לשחק גולף. הרב חמק מבית הכנסת ורץ הביתה, הסיר את בגדי החג, עבר לבגדי הגולף, שם על פניו משקפי שמש, חבש כובע מצחייה, לקח את התרמיל עם ציוד הגולף ורץ אל המגרש השכונתי.
המגרש שבשכונה היהודית היה ריק מאדם. הרב הוציא את הכדור הלבן, הניח אותו במקומו, ובחבטה של אלוף העולם העיף את הכדור לחור הרחוק, בול לתוכו, ללא צורך בחבטות־עזר נוספות. מייד פרצה מהומה בגן־עדן. המלאכים התנפלו על הגדול מכולם ושאלו אותו איך נתן חבטה כזו לחוטא גדול: "הוא ראוי לעונש, לא לפרס". הגדול מכולם חייך וענה: "תחשבו קצת, הוא קיבל את העונש הנורא ביותר: למי לדעתכם הוא יוכל לספר על החבטה המדהימה הזו?"
חצי הכוס המלאה. מהסבב האחרון עם עזה יצא גם משהו טוב: עכשיו אי אפשר לספר לנו שלא ניתן להחזיר את הסודאנים והאריתריאים למולדתם כי מסוכן שם. שם מסוכן? סליחה???
הנה סיפור שמדגים את העניין: שני קבצנים ישבו מדי יום ליד שער הניצחון בפאריס, צרפתי ומהגר אלג'יראי. הצרפתי השתדל תמיד להיות מגולח ומסודר, כדי להפגין שכדאי לתת לו כסף, שהרי הוא יכול להשתקם. אבל דבר לא עזר - הוא קיבל מעט מטבעות. האלג'יראי היה תמיד בבגדים בלויים, לא מגולח, וסיים את יום העבודה עם "סטיפה" נאה. יום אחד ניגש הצרפתי המסודר אל האלג'יראי המלוכלך, ושאל: "שנינו יושבים באותו זמן, באותה כיכר. איך אתה מקבל תמיד פי כמה ממני?"
האלג׳יראי אמר: "תראה לי מה כתוב על הקרטון שלפניך".
הצרפתי הציג את הקרטון. היה כתוב עליו: "יש לי אישה וילד, ואין לי עבודה. עזרו לי לקנות להם אוכל". "ומה כתוב על הקרטון שלך?" שאל הצרפתי. האלג'יראי הציג את הקרטון שלו: "יש לי ארבע נשים ו־11 ילדים, כולם חולים ומנוזלים. חסרים לי 50 פרנק כדי לחזור לאלג׳יריה".
תוגת הפרשנים. במהדורה החדשה של המילון, ליד המילה "תוגה", לא יהיה צורך בהסבר. די יהיה להדפיס צילום של אחד מפרשנינו לאחר ההודעה של נפתלי בנט ואיילת שקד כי הם לא מפילים את הממשלה. לפחות ארבעה מהפרשנים כתבו כי בנט ושקד "אינם בשלים להנהיג", כי לא הפילו את הממשלה. המשותף לפרשנים מהיעדר הבשלות להנהיג, שהם לא היו מעלים בדמיונם להצביע לבנט ושקד, גם אילו היו מפילים את הממשלה. ליתר דיוק, הם לא יצביעו לכל מה שמימין למרצ.
תוגת הפרשנים לא יכולה שלא להחזיר אותנו אל ימי האופוריה של אוסלו, אל השיחות עם הפלשתינים: תוך כדי המו"מ, אמר פלשתיני לישראלי: "איזה דיכאון. עכשיו תהיה לנו מדינה, מסים, שוטרים, ארנונה, רישיונות בנייה, חוקי תנועה". אמר הישראלי: "מה אתה בוכה, אנחנו סובלים מזה כבר שנים". "נכון", ענה הפלשתיני, "אבל אצלכם כבר רואים את הסוף".
אין סתירה. ביום שלישי השבוע חל "יום הילד". אבל במקומות אחדים צוין שאותו יום היה "יום הגבר". במבט ראשון זה נראה כמו סתירה. במבט שני, דווקא לא. מדובר בשני שמות לאותו היום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו