המורה: "²(x+y)"
התלמידים, בני יותר מ־20: "סוגריים אנחנו מכירים, 2 יודעים, אבל מדוע כזה קטן ולמעלה? סימן + יודעים, אבל מה הדברים מימינו ומשמאלו?"
המקום: קדם־מכינה לחרדים בטכניון, שנת 2015.
זו לא בדיחה. אלה תוצריה המבהילים של מערכת החינוך החרדית. כשנתקלים בתוצאותיה, מובן פתאום מדוע רבים רואים בחברה החרדית מעין "כת", שמנהיגיה מנתקים את הילדים והצעירים ממקורות מידע (תקשורת, אינטרנט, שפות, מתמטיקה ומדע) ומהעולם האמיתי (צבא, אוניברסיטה, שוק העבודה). צומח בקרבנו, בהסכמתנו ובכספנו, דור שמקדש חוכמה מאוד מסוימת, אבל דוחה ידע והשכלה מסוג אחר. אלא שהסוג האחר, הדחוי והחסר, הכרחי לחיים תקינים ולפרנסה בעולם המודרני וחיוני לכלכלה ולחברה, לפרט ולכלל כאחד.
הייתכן שגם ההתנגדות לגיוס לצבא לא נובעת מדאגה לשלמותה הרוחנית של הקהילה, אלא מחשש שהמתגייסים ייצאו משליטת המנהיגים? בהצעות לחוק הגיוס מודגשת ה"הדרגתיות". מי ישלוט בזהות המתגייסים ובקצב גיוסם? כמה עוצמה תוענק למנהיגים שיוכלו לפסוק מי לישיבה ומי לצבא? זהו פתח לשחיתות, עד כדי סחר בבני אדם.
ובכלל, האם הצבא זקוק למתגייסים בני 18, רווקים, שיעברו הכשרה לצמצום פערים (כמו עולים חדשים) וישתלבו ביחידות השונות כמו כולם, או לבני 24, מטופלים בילדים, נטולי ידע רלוונטי לשירות, עם זכאות לתנאי שירות ייחודיים?
מדינת ישראל איננה אוכפת לימודי ליבה מלאים לכל ילדיה, ואינה פועלת לגיוס חובה בגיל 18. זהו לא רק אי־שוויון, אלא פיקוח עם. מצב העניינים העגום הזה נובע מברית בין מנהיגי החרדים לבין נבחרי הציבור האחרים, שבתמורה לתמיכה פוליטית מנציחים את האבסורד.
מאשימים את מי שתובע שוויון בנטל והחלת לימודי ליבה ב"שנאת חרדים"; אלה הבלים. מדובר על אינטרס של החברה הישראלית כולה, כולל החרדים. האין זו אחריותה של מדינה להעניק לכל ילדיה ארגז כלים בסיסי: כישורי שפה וחשיבה מתמטית? האין זו חובתנו המוסרית והחברתית לדאוג שכל ילדי ישראל יוכלו בבגרותם לבחור את דרכם, להגשים את הפוטנציאל הגלום בהם - למען עצמם ולתועלת החברה כולה? האם אין לנו אינטרס לפתור את הקונפליקט החברתי הכואב שנגרם בגלל אי־השוויון בנטל, שמצד אחד מעיק על מי שמסכן את חייו ונותן את שנותיו הטובות למען המדינה, ומצד שני מנציח את הסטיגמה שהחרדים הם "משתמטים" או "פרזיטים"?
לימודי ליבה ושוויון בנטל הם אינטרס לאומי; החלתם תניב פירות שמהם תיהנה החברה כולה - וקהל החרדים בכללה. הגיעה העת לפעול, כי המצב הנוכחי אף אינו בר־קיימא לאור הנתונים הדמוגרפיים. הדבר אפשרי!
פרופ' יצחק (צחי) בירק הוא חוקר ומרצה בטכניון
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו