כלי התקשורת בארץ ובעולם מלאו הלל ושבח לנשיא ארה"ב ה־41, ג'ורג' בוש האב, שהלך לעולמו. השבחים מגיעים לו בצדק: המנהיג המנוח המשיך בתחומים רבים את המדיניות השמרנית הקשוחה של קודמו רייגן, אולם זו בוודאי אינה הסיבה לשבחים. בוש לא זוכה לתהילה מחודשת בגלל השקפותיו הפוליטיות, המדיניות והביטחונית, וגם לא בזכות עמדותיו ביחס למשפחה, לדת ולחברה. בתחומים אלו נחשב בוש האב לארכי־מיושן. מדוע אפוא הם משבחים אותו? מסיבה אחת: הוא מת.
כן, בוש האב מצטרף לשורה ארוכה של ימנים מושמצים שקנו את עולמם בנשימתם האחרונה. בגין, שרון, רייגן, מקיין ואחרים, כולם הפכו מפשיסטים מסוכנים לדמויות מופת על ערש דווי.
בעודו בחיים, תואר בוש כנבל ומושחת בשל חלקו בפרשת איראן־קונטראס, שאותה ליווה כסגן נשיא; הוא הושמץ כהומופוב מכיוון שהעז לציין כי לצד מחקר, הסברה והנגשת תרופות, גם התנהגות מינית מופקרת עשויה לגרום לאיידס; הוא הואשם בגזענות כשאחד מסרטוני תעמולת הבחירות שלו ב־1988 הציג עבריין כהה עור במסגרת מצעו למלחמה בפשע. גולת הכותרת: גם פשעי מלחמה יוחסו לו, בתגובה להפצצות חיל האוויר האמריקני בעיראק במלחמת המפרץ הראשונה ופעולות הצבא בניקרגואה ובפנמה. רבים לא סלחו לו על פגיעה בחפים מפשע, על טיווח יעדים אזרחיים ותשתיות ציבוריות, ועל התמונות הקשות שזרמו מזירות הלחימה. לאחר פרישתו נקשרו בבוש האב גם תלונות על הטרדה מינית, ו"אמריקה של הבושים" הפכה לשם גנאי בקרב חוגים רבים.
אבל בליל שישי, אחרי קריירה ארוכה של פשעים נגד האנושות, עבירות אתיקה, מעשים מגונים, עליונות לבנה וחנופה לבעלי ההון - ג'ורג' הרברט ווקר בוש עשה את המעשה האמיץ היחיד הראוי והנכון לכל ימני, הפעולה היחידה שיכולה להכתירו כגיבור האומה: הוא מת.
כי מוות של ימנים הוא לא מוות רגיל. בנשימתו האחרונה הופך הימני הקשיש לא רק לדמות הפוכה מזו שהיה בחייו, אלא חשוב מכך: לניגוד מושלם לימנים החיים שעדיין מהלכים בינינו, ושלמרבה האימה חלקם אוחזים עדיין בשלטון. בוש ומקיין הפכו לגיבורים כי הם לא טראמפ; ושרון ובגין הועלו למדרגת קדושים כי הם לא נתניהו. בזכותם אנחנו יכולים להתגעגע לימנים ההגונים והטובים של פעם, לעידן הנימוסים והאחריות הלאומית. אח, היכן הם הימים הטובים שבהם הסבנו לצד האח עם ספל תה ורקיק לעת ערב וקראנו באצילות מעודנת: "בגין רוצח!" או "בוש הגזען!".
המנגנון העקבי הזה לא יפסח על איש. חלקנו יזכה לקחת חלק בדיונים מעמיקים על מורשת המתינות והיציבות של בנימין נתניהו, אותו מנהיג אחראי ושקול של פעם, בניגוד לפסיכים ולקיצונים של הממשלה הנוכחית. גם מעבר לים זה יקרה: בבוא יומו להיאסף אל אחיו, אפילו דונלד טראמפ יזכה לעדנה. "אחרון מנהיגי דור הטוויטר", יספדו לו בערגה. "האיש שאיחד אותנו כאומה", יגידו. ובעוד ארונו משתלשל אל האדמה הלחה, יהרהרו בהבדל העצום שבין הנשיא הדגול טראמפ לבין המפלצת המשוגעת שמאכלסת את הבית הלבן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
