קדיחות והזיות. במקום לצלם את החופרים של חיזבאללה, היה הרבה יותר מועיל לתפוס אותם, להביא אותם לישראל ולהציע להם הטבות תמורת הסכמה להחליף את הסינים, שכבר כמה שנים עובדים על המנהרות של הרכבת הקלה בגוש דן, מבלי שרואים את הסוף.
אז השבוע התברר שתושבי הצפון שטענו שהם שומעים בלילות קולות של חפירות וקידוחים, ותוארו כטיפוסים הזויים עם דמיון מפותח מדי, היו הרבה יותר מציאותיים מכולנו. החפירות בגבול לבנון מובילות אותנו אל הספר בעל החשיבות לתולדות עמנו, ״חלם וחכמיה״, שם מופיע התיעוד ההיסטורי הבא: עם הגיעם למקום, החליטו החלמאים קודם לכל לבנות להם בית־מדרש גדול. למה? אם יבנו קודם בתים למגורים, יהיה להם מקום ללינה, לאכילה ולשתייה, אך לא יהיה מקום לתפילה. ואילו בית־מדרש הינו יפה לאכילה ולשתייה ביום, יפה ללינה בלילה, ויפה לתפילה בין ביום ובין בלילה.
התחילו חופרים בקרקע, כדי להניח את אבני היסוד. עיכב אחד מבני העיר: "אנה תיכנס כל האדמה הזאת, שיוציאו החופרים מן החפירה?" אמר לו ראש הפרנסים: "תנוח דעתך - נכרה בור ונכניס לשם כל האדמה שיוציאו החופרים מן החפירה". חזר ושאל אותו מקשן: "ואנה תיכנס כל האדמה שיוציאו החופרים מן הבור?" החזיר לו ראש הפרנסים: "תנוח דעתך - נכרה בור שלישי, גדול מן הקודמים, ונכניס לתוכו גם האדמה שלו וגם האדמה של הבורות הקודמים". מייד נחה דעתו של המקשן.
רק שלא נתחיל עכשיו לשמוע נאומים של חסן נסראללה. הוא חופר יותר מדי.
מתחת לפנס. ביום שלישי הפגינו רבבות נגד רצח נשים. באותו יום פורסם ברשת ב׳ כי כמחצית מהנשים שנרצחו - היו ערביות. הרבה מעבר לחלקן היחסי באוכלוסייה. חשוב להדגיש כי אין הבדל בין דם הנרצחות, וראוי להפגין למען המטרה הזו. אבל לא בטוח שלהפגין דווקא בכיכר רבין ישכנע את כל מי שצריך לשכנע. מה שמזכיר את המורה מבית הספר היסודי שבו למדתי, ששאלה פעם, ״גדי, למה הרבצת בהפסקה לרוני?״ גדי ענה: ״הוא עצבן אותי״. שאלה המורה: ״אז למה לא אמרת לי?״ וגדי השיב: ״את חושבת שאת יכולה להרביץ לו יותר חזק ממני?״
דוקטורים מארמניה. השבוע נמסר שהמשטרה עצרה כ־40 רופאים שקנו את התואר בארמניה. הנה סיפור שהיה יכול להתאים לאחד מהדוקטורים הללו, אבל התרחש במאה ה־19 ומתועד בכרך השני של כתבי ר׳ אלתר דרויאנוב: שני רופאים בעיר אחת: זה – רבים משכימים לפתחו, וזה – אין דורש לו. אמר השני לראשון: למדני נא דרכיך: אולי איבנה (ביטוי שמקורו בספר בראשית. כאן - אלמד ממך וארוויח מכך) גם אני. נענה לו הראשון ואמר: בוא ונלך יחדיו לחולה שהוזמנתי אליו.
כשנכנסו, הציץ הראשון בעיניו של החולה ואמר לו: אכלת תפוחי־זהב שלא מרשותי – והורע לך. התפלאו החולה ובני ביתו על חוכמתו הגדולה של הרופא ואמרו: הכל גלוי וידוע לפניו. כשיצאו הרופאים, אמר השני לראשון: מי גילה לך רז זה, שהחולה אכל תפוחי־זהב? ענה הרופא הראשון: אין לך דבר קל מזה. העיפותי עין אל תחת מיטתו וראיתי הרבה קליפות של תפוחי־זהב. שמח הרופא־התלמיד ואמר: יישר כוחך, עכשיו כבר אדע גם אני כיצד להתהלך עם החולים.
למחר הוזמן לחולה. נכנס, הציץ לתוך עיניו ואמר לו: מתחייב אתה בנפשך (אתה מסכן את חייך), כיוון שאכלת סוס. צחק החולה וצחקו בני ביתו: סוס?! נבוך הרופא וענה: אלא מהיכן האוכף שתחת מיטתך?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו