קריאת התרנגול. ההרתעה הישראלית ספגה השבוע מהלומה קשה, כאשר במדינות ערב נוכחו לדעת כי מי שמגיע ללשכת הרמטכ"ל לא נדרש ליותר מיכולת לדקלם סיסמאות נבובות, מהסוג של "אנחנו בעד הטוב ונגד הרע". וואו. מה שמזכיר סיפור ישן על ר' אייזל חריף, כינויו של הרב יהושע יצחק שפירא (שחי במאה ה־19 בבלארוס):
מחבר בא אצל רבי אייזל לבקש הסכמה לספרו (סוג של המלצה, המקובלת בספרות דתית). עיין רבי אייזל בספר ואמר למחבר: "עצתי, שתמהר ותברח מביתי, פן תמצא אותך אשתי הרבנית ותשחט אותך, חלילה". לטש המחבר עיניים תמהות ושאל: "מה פירוש הדברים?" החזיר לו רבי אייזל: "לפני ימים מועטים אירע מעשה בביתי, תרנגול עלה על מדף האטריות והוסיף נופך משלו (עשה שם את צרכיו). רגזה אשתי הרבנית ומייד שחטה אותו. והרי קל־וחומר: מה תרנגול, שלא הוסיף נופך משלו אלא למדף אחד של אטריות, נעשה לו כך, לא כל שכן אתה, שהוספת נפכים משלך לכמה וכמה דפים של הש"ס".
ספרי התורה בבית הכנסת שחולל בירושלים // צילום: אורן בן חקון
לא צריך להתרגש. באמצע השבוע חולל בית כנסת בירושלים. זה קרה יום אחד בלבד אחרי יום השואה הבינלאומי, שבוע אחרי שזה קרה בנתניה, וחודשיים אחרי שזה קרה ברמת השרון. כיוון שלא נשמעו שום גינויים, אפשר להניח שלא קדמה לעניין שום הסתה, נניח, מכיוון הלוחמים נגד הדתה. ועובדה שגם חבורת התימהונים שמכנים את עצמם "תג מאיר" לא הגיעו כהרגלם למקום בליווי צלמים. אז אפשר להיות רגועים. הרי לא מדובר בגרפיטי על מסגד אלא בהשחתת ספרי תורה בבית כנסת. אז אין צורך לערב את השב"כ ולהתחיל בפסטיבל גינויים.
גשם גשם בא. הגשמים באים והולכים ושוב באים, אבל יש לקוות שלא יירד יותר מדי גשם. הנה סיפור שמדגים למה:
איש מאמין מגיע לכנסייה וניגש היישר לתא הווידויים. הוא מתיישב ואומר לכיוון החלון עם הווילון "סלח לי, אבי, כי חטאתי". "מה היה החטא שעשית?" שואל הכומר בצד השני, והאיש עונה: "לפני כחודש הייתי בפאב, ולקראת הסגירה נשארתי אחרון, לבד עם הברמנית. רציתי ללכת אבל בחוץ ירד גשם שוטף. אז התיישבתי והתחלנו לדבר. מפה לשם, התחלנו להתקרב, עד ש... אתה מבין, עשינו מה שעשינו, וחגגנו עד הבוקר".
"זה נורא", אמר הכומר, "אבל אם זו היתה מעידה חד־פעמית, אני וישו סולחים לך". "אז זהו, שלא", אמר האיש, "בערב שאחרי, נסעתי למוסך לעשות טיפול לאוטו. במוסך היה רק הפועל. הוא עשה כל מה שצריך, אבל כשרציתי לצאת היה בחוץ גשם חזק, והיינו רק שנינו, אז אתה מבין, איכשהו מצאנו את עצמנו עושים, אתה כבר תבין, חגגנו במשך שעות".
הכומר אמר בזעזוע: "טוב, נו, אני מקווה שגם את זה ניסית רק פעם אחת. אז אם ככה, אני וישו סולחים לך".
"אז זהו, שלא", אמר האיש, "אתה מבין, יומיים אחר כך שמעתי רעשים מהחצר של השכן שלי. כיוון שהוא בחו"ל, חששתי שאולי נכנסו אליו גנבים. אז פרצתי אליו הביתה, ומצאתי בסלון את אשתו עם שתי חברות שלה. אשתו אמרה לי שבגלל הגשם, החברות שלה לא יכולות לחזור הביתה. אז נשארתי איתן, ואתה יודע איך זה, מפה לשם התחלנו כולנו לחגוג ביחד, ואתה מבין, הגשם הפסיק רק למחרת. מה עלי לעשות, אדוני הכומר", שאל האיש.
"מה עליך לעשות?!" צעק הכומר, "תעוף מפה מייד לפני שיתחיל לרדת גשם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו