במסגרת עימות שנערך ביניהם, תבע יו"ר הרשימה המאוחדת, איימן עודה, מהעיתונאי עמית סגל (חדשות 12) להתנצל על השוואה שערך בין מפלגת בל"ד לכהנא. אנשי בל"ד, טען עודה, "דוגלים במדינת כל אזרחיה, בשלום על בסיס שתי מדינות", איך אפשר להשוותם ל"קולוניאליסטים החיים על תורת הגזע"?
אלא שעודה לא מעוניין בדו־קיום בשלום ושוויון, כפי שאולי אפשר להתרשם מדבריו מחממי הלב. הוא פשוט מתנגד לרעיון ההגדרה העצמית לעם היהודי בארץ ישראל. פתרון שתי המדינות פירושו הקמתה של מדינה פלשתינית נקייה מיהודים על שטח שמדינת ישראל "כבשה", כלומר חבלי מולדת שהמשפט הבינלאומי הכיר בזכותו של העם היהודי להקים עליהם את ביתו הלאומי. מנגד, "מדינת כל אזרחיה" משמעה ש"מדינת העם השני" ב"פתרון שתי המדינות" לא תהיה של היהודים, אלא של "כולם". כשהדברים מנוסחים כך, ברור שגם חד"ש מנוגדת לחוק הקובע שמפלגה לא רשאית לשלול את קיומה של המדינה.
יש מי שמילים קשות כמו "מדינת ישראל - רק ליהודים" נשמעות להם גרועות יותר מדברי מליצה הנאמרים במתק שפתיים, אך למעשה קוראים לביטול מדינת ישראל תוך כדי שלילת ההגדרה העצמית מיהודים (בלבד), והקמת מדינה ערבית נוספת שתהיה נקייה מיהודים. זו גזענות אנטישמית חצופה ומתועבת, שלאור התנהלות הערבים כלפי היהודים במאה השנים האחרונות, קל לנחש את תוצאותיה המעשיות.
ואם כבר טרח עודה להזכיר את "תורת הגזע", נזכיר לו שהרעיונות הנעימים ביותר לאוזניהם של "המתקדמים", אינם חדשים כלל ועיקר; הם מבוססים על תפיסת השלום של האסלאם. פה קבורה עוד אחת מהטרגדיות האופייניות לאזור: חוסר ההבנה שבאסלאם "שלום" אינו מצב של אי־לוחמה וחיים בדו־קיום, אלא השלב שבו כבר חוסל כל מי שאיננו מוסלמי.
לפי האימאם אבו חניפה, הנחשב להוגה המונח, ארץ יכולה להיחשב לחלק מדאר אל־אסלאם (בית האסלאם) אם המוסלמים זוכים לחיות בה בשלום ובביטחון, ואם היא גובלת בארצות מוסלמיות אחרות. פה גם חוסר ההבנה בטענת הערבים ש"ההתנחלויות הן מכשול לשלום", שכוונתו: כל עוד יהודים מטמאים את האדמה הגובלת לביתם, אין מצב של דאר א־סלאם (בית השלום).
תפיסה בסיסית זו דומיננטית בכל המדיניות הערבית, כולל ה"חילוניות". היא מסבירה בבירור את כל מלחמות ישראל: לערבים אין שלום כל עוד הם גובלים במדינה לא מוסלמית. זה מה שמפריע לעודה, בהגדרתה של ישראל כמדינה יהודית. משוויון, הלוא, נהנים פה גם ערבים. רק שהוא ניסח את תורת הגזע שלו כך שהיא נשמעת כחזון אחרית הימים. זאת, אגב, בניגוד לכהנא, שטוען שליהודים - המיעוט הזעום במזרח התיכון והנרדף בהיסטוריה - מגיעה פיסת אדמה זעירה אחת לעצמו.
אז מי פה הגזען? בניגוד לחברה הערבית, בציבור הישראלי מתקיים דיון חריף ומתמשך בניסיון לצמצם את ממדי הגזענות. אבל כל עוד האויב שלך גזען ואנטישמי, קשה מאוד להבחין בין התנגדות לאויב משום שהוא רוצה להשמיד אותך, לבין עוינות על רקע השוני התרבותי־דתי־אתני. נוכל לדעת זאת בוודאות רק כשהערבים יהיו מוכנים לחיות כאן בדו־קיום, בשלום ובאחווה. בינתיים, מופרך להאשים את המיעוט היהודי הנרדף במזרח התיכון בגזענות כלפי רודפיו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו