חוזה אזרחי חדש

מאז 7 באוקטובר התווספו עשרות אלפי אזרחים וחיילים לכמיליון אנשים עם מוגבלויות בישראל. מדי יום נחשפים ניצולי "נובה" שנותרו עם פוסט־טראומה, פצועי צה"ל, פליטי מלחמה, משפחות החטופים והנרצחים, לוחמינו - כולם יישאו מוגבלות פיזית או נפשית לשארית חייהם. רבים לקו בהתקפי חרדה. זו מוגבלות לכל דבר, והחשש הוא שהיא לא תחלוף.

החוזה החדש ("ניו דיל") בין המדינה לבין אזרחיה חייב להתייחס במיוחד לעשרות האלפים שהצטרפו בעל כורחם למשפחת המוגבלות. חובה לתקן את מערכת החוקים הישראלית, שמפלה והחוסמת אנשים עם מוגבלויות.

החוק מתיר במפעלים המוגנים שכר של 8-2 שקלים לשעה, ללא זכויות. זו עבדות מודרנית. החוק אוסר העסקת אנשים עם מוגבלויות נפשיות במעונות לילדים. כלומר, לפי החוק - 250 אלף אזרחים עם מוגבלויות נפשיות (הלומי קרב, פוסט־טראומטים) הם מסוכנים לילדים.

שיא ההפליה הוא "חוק לרון" והדיסריגארד (הרף שממנו מקוזזת הקצבה), שהם החסם הגדול לשילוב אנשים עם מוגבלויות בעבודה: החוק קובע משכורת של 5,700 שקלים, שממנה מתחילים לקחת לאנשים עם מוגבלויות את הקצבה.

נגישות היא שוויון, כי בה תלויה יכולתו של אדם עם מוגבלויות לבצע פעולות בסיסיות. תבינו - המדרכות בתל אביב משוקעות, אבל הן משוקעות לעגלות ילדים ולא לכיסאות גלגלים.

גם החברה הישראלית היא סטיגמטית ומפלה: לפי סקרים, 48% מהישראלים לא יסכימו לגור לצד אדם עם מוגבלות נפשית או עם אוטיזם, ו־61% לא יסכימו להשכיר להם דירה. 71% מכלל הישראלים מועסקים במשק, אך רק 51% מהאנשים עם מוגבלויות מועסקים.

כדי להבטיח את השתלבותם של מי שהפכו מוגבלים בטבח ובמלחמה שפרצה בעקבותיו, חובה לעשות ריסטארט ביחס של המדינה ושל החברה הישראלית לאזרחים עם מוגבלויות:

לחוקק חוק המחייב לשלבם בעבודה; לאכוף את החוק שיזמנו ב־2017, שלפיו כל גוף ממשלתי חייב להעסיק 5% עובדים עם מוגבלויות בכל גוף ממשלתי, עירייה, חברה ממשלתית ורשות; לחייב אוניברסיטאות לקלוט ללימודים אנשים עם מוגבלויות במכסות מסוימות; לטפל בנגישות בערים - פיזית, קוגניטיבית, רגשית, לחירשים ולעיוורים, ועוד.

לפי סקרים, 48% מהישראלים לא יסכימו לגור לצד אדם עם מוגבלות נפשית או עם אוטיזם, ו־61% לא יסכימו להשכיר להם דירה

חובה לתקן חוקים שמפלים אנשים עם מוגבלויות; ליצור חקיקה שתעניש את מי שמפלים אנשים עם מוגבלויות בגלל מוגבלותם; ליצור מנגנון שיטפל בצרכים המיוחדים שנוצרו אחרי האסון הגדול. כל זאת - כדי לאפשר לאנשים עם מוגבלויות שהצטרפו למעגל המוגבלות לעבוד, להקים משפחות, להשתלב בחברה כעצמאים ולהמשיך בחייהם מהנקודה שבה השתנו.

אין חוסן לאומי בלי ערבות הדדית. ערבות שמשמעותה - שילוב והכלה של המתקשים, אלו שנראים אחרת, מתנהגים אחרת, הולכים אחרת וחווים הכל אחרת. המדינה חייבת להילחם את מלחמתם של אנשים עם מוגבלויות לקבל סיכוי שווה להשתלב בעבודה ובחברה.