המילים המרגשות והגבוהות "ישראל לפני הכל" ו"שמנו את האגו בצד, שהרבינו לשמוע בשבועות האחרונים, הצליחו איכשהו לסמא את עיני ציבור ה"רק לא ביבי" מלראות את הפיל שנמצא ממש באמצע החדר: הרוטציה.
שניים אוחזים בטלית, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי - יחלוקו. כך המשנה בתחילת בבא מציעא. שום ויתור. שווה בשווה. במפלגת השיתוף גנץ־לפיד אף אחד לא שם את האגו בצד. רוטציה. כל אחד אמור לכהן שנתיים מתוך הארבע.
הבה נתרגם זאת: נכנס אדם לתפקיד הכי מסובך בעולם, ראשות ממשלת ישראל. מהי מוטת הלמידה שלו? יש האומרים שכהונה שלמה אחת לפחות; וזה לבעל ניסיון. אם הוא טירון פוליטי, יש לו מסלול לעבור. בני הבכור שירת בצנחנים כשבני גנץ היה מפקד הבסיס. מסלול לוחם הוא מהמפרכים בצה"ל. ההכשרה כוללת ארבעה חודשי טירונות חי"ר, שלושה חודשי אימון מתקדם, קורסים לרוב, מסע כומתה, שלושה חודשי פעילות מבצעית וחודשיים אימון מסכם. רק בסופו של התהליך מסיים הלוחם את המסלול ועובר מצוות אימונים לצוות לוחמים בפלגה. אני משוכנעת שכל 117 שנות הניסיון חותמות על הכרחיות התהליך.
המסלול שצריך הטירון הפוליטי לעבור, מתחיל עוד בבקו"ם של הממשל: הרכבת ממשלה. הגיבוש שלפני הקבלה לחיל. הנתונים שמשקפים לנו הסקרים, גם אם אינם מדויקים, מבטיחים ודאות אחת: גם המנצח הגדול יזדקק לשותפים בקואליציה. אפילו המועמדים המבטיחים ביותר עלולים ליפול כבר בשלב הזה (ראו מקרה ציפי לבני), בייחוד אם הם מגיעים עם משקולות על רגליהם בדמות התיקים שכבר חולקו לטובת יצירת "שותפות הוויתור", שבה כולם לכאורה "שמו את האגו בצד", אבל אף לא אחד מהם ויתר על שאיפותיו הפוליטיות האישיות. אני ואפסי עוד.
את התרגיל הבא בדמיון מודרך חייב לעצמו כל מי שרוצה לבחור בתקווה החדשה: מגיע הראשון, נגיד שקוראים לו בני. הוא מוכשר. בהחלט עתיר ניסיון בתחום הצבאי, אבל מה לעשות, בשדה הפוליטי הוא טירון. לראש ממשלה אין ימי חסד. מהרגע הראשון הוא יראה זירה מלאה באינטרסים שונים והפוכים, שבכל רגע חובה לטפל בהם. הוא ימצא פקידות ממשלתית, שבניגוד למה שחושבים אינה פועלת דווקא לפי סדר יום ימני או שמאלי. המכנה המשותף שלה הוא לעומתיות לנבחרי הציבור. הנבחרים יכולים לקבל החלטות, אבל הפקידות, בלשון המעטה, ממש לא מחויבת לממש אותן. עם כל הכבוד, הם כאן הקבועים, והחדש הזה? - הוא יעזוב לפניהם. ולא, הם לא מקבלים פקודות; צריך ללמוד לעבוד איתם. וצריך לקבוע מדיניות חוץ ומדיניות פנים, ומה לעזאזל עושים עם פתיחת המסגד התחתון בהר הבית?
אתה קם בבוקר ונוחתים עליך עשרות כדורים; איזו מומחיות וכמה אימונים צריך כדי לשמור את כולם כל הזמן באוויר! עכשיו, נגיד שהטירון סיים טירונות בהצטיינות. הוא צריך לעבור את "המסלול" ומסע הכומתה. סוף־סוף הסתיימה ההכשרה, אבל הופ! רוטציה. זמנך עבר. טירון חדש נכנס לתמונה.
הם לא ויתרו על האגו. אנחנו שפני ניסיון. מתגלחים על הזקן שלנו. כשאתם אומרים לא לניסיון העשיר, אתם צריכים לשאול את עצמכם אם התשובה היא רוטציה. ברצינות? - הרי אצל מרביתנו, ישראל באמת לפני הכל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו