צריך לגלות הבנה. חייבים להיות במצוקה נוראה כדי להפוך את רותם סלע לאינטלקטואלית והמצפן המוסרי של השמאל. נגיד ככה: רכש בקליבר כזה לא היה לשמאל הישראלי מאז שהם הצליחו לצרף לשורותיהם את אשת־הרוח, אורלי ויינרמן. אני לא יודע מה יהיה בעתיד, אבל בשתי היממות הראשונות אחרי מהומת המצחקקת-הלאומית, התרחש אפקט רותם סלע: הליכוד עלה, המפלגנץ ירדה.
הסיבה: רותם סלע הצליחה הרבה יותר מראש הממשלה: שניהם ניסו לשכנע את הציבור שהשותפים של גנץ אחרי הבחירות, לקואליציה או לגוש חוסם, או לשניהם, יהיו הח"כים של הרשימה הערבית המשותפת. תחילה ניסה נתניהו לשכנע, אבל ההצלחה לא היתה גדולה. ואז הגיעה רותם סלע, ולכולם היה ברור שטיבי את גנץ זו שותפות בערבון בלתי מוגבל.
חילופי המשמרות בשמאל הישראלי - כאשר רותם סלע החליפה את אורלי ויינרמן בתפקיד האיינשטיין של המחנה - מובילה אותנו אל הסיפור הבא, שהתרחש לפני אי אלו שנים: אלברט איינשטיין הגיע לגן העדן, שם התפתחה שיחה בינו לבין הגדול מכולם.
הגדול מכולם שאל: "מכובדי, פרופסור איינשטיין, האם יש משהו שמטריד אותך, משהו שניסית להבין ומעולם לא הצלחת? זו ההזדמנות שלך לשאול אותי".
איינשטיין ענה מייד: "הייתי רוצה לדעת מהי הנוסחה שבה השתמשת ליצירת המפץ הגדול, אותו ׳ויהי אור׳ שבו החלה בריאת העולם".
"אין בעיה", אמר הגדול מכולם, ומייד הופיע מול עיניו של איינשטיין לוח ענק ועליו הנוסחה המסובכת והמורכבת ביותר שראה מימיו. איינשטיין החל להתעמק בנוסחה, ואחרי כמה שעות קרא: "היי, יש לך כאן טעות בנוסחה".
הגדול מכולם ענה בייאוש: "אתה מספר לי".
אני רק שאלה. ההכרזה הראשונה של ראש הממשלה הפלשתיני החדש, מוחמד שתאייה, היתה ש"אין דבר כזה עם יהודי". האם ייתכן שיש קשר בין המסקנה הזו, לבין העובדה שהיהודים שהוא פוגש - כולם שמאלנים?
הניסנקורנים מגיעים. באמצע השבוע פורסם שבוונצואלה כבר 4 ימים אין חשמל, ולא יודעים מתי יתחדש. אין אוכל, אין מים בכל מקום, אין מוצרים בסיסיים. מצד שני, לא צריך להיסחף: הנה משטר כמו שהנאורים-הניסנקורנים אוהבים: אין פערי שכר, אין הון-שלטון, או ליתר דיוק - אין שום הון. וגם - מכריזים בלי להתבייש: "אנחנו סוציאליסטים", וכמובן, הכי חשוב - יש שוויון: לכולם אין חשמל, לכולם אין דלק, לכולם אין מה לאכול.
בזמן שבוונצואלה החלום של הנאורים מתגשם, אנחנו תקועים עם ביבי והקפיטליזם החזירי שלו. מתי כבר נתפכח, נצביע למפלגת גנץ שבה מככב החבר ניסנקורן, ההוא מהוועדים ומשביתת הרכבות השבוע?! מתי נהיה תחת גנץ, שקבר 50 מיליון בחברה שאותה ניהל לאחר שיחרורו מצה"ל - וכל הטוב הוונצואלני הזה יגיע גם אלינו?
מה שמזכיר את הימים היפים של "גן העדן הסוציאליסטי" בברית המועצות, כאשר החבר היו"ר ברז'נייב הגיע לבקר במפעל מרוחק. העובדים נופפו בדגלים אדומים, כשבראש עומד מנהל המפעל מוישה אברמוביץ׳. "החבר אברמוביץ׳", אמר ברז'נייב ברידתו ממכונית ה"זיל" השחורה, ספר לי על המפעל הקומוניסטי שלכם.
"מה היית רוצה לדעת, החבר ברז׳נייב", שאל אברמוביץ׳.
ברז׳נייב ענה: "כמה אנשים עובדים כאן?".
החבר אברמוביץ' גירד במצחו, ואמר בשקט: "קשה לומר בדיוק, בדרך כלל בין שליש לרבע מהם".
אוהב אותם מרחוק. ביטויי הסימפטיה שמשמיע מדי פעם נפתלי בנט ביחס לבית היהודי, שבראשו עמד ואותו נטש בלי התראה מוקדמת, מעוררים שאלה: מה ההבדל בין הבית שבו מאס ואותו נטש, לבין הבית שהוא כה מחבב מרחוק? ההבדל היחיד - שבנט עצמו כבר לא שם.
מה שמוביל אותנו לסיפור יהודי ישן, שגם הוא מופיע בכתבי ר׳ אלתר דרויאנוב: רבי דוד שלמה אייבשיץ, בעל (=מחבר) 'לבושי שרד׳ ו׳ערבי נחל׳ היה רגיל לדבר בגנותה של עירו, סורוקי (עיר בבסרביה, ממזרח לרומניה) ששימש בה כמה שנים ברבנות. לבסוף הוזמן לרבנות ביאסי של רומניה. כשיצא מסורוקי, הלכו עימו (ללוותו, מתוך כבוד) הפרנסים וחשובי העיר. כיוון שהגיעו לקצה תחומה של סורוקי, הפך רבי דוד שלמה את פניו אליה, וקרא: "מה טובה ומה נאה את, סורוקי".
אמרו לו מלוויו: "רבי, ולא היית מגנה את עירנו עד עכשיו?".
השיב להם רבי דוד שלמה: "עד עכשיו - הן. אבל עכשיו, כשאתם כולכם נמצאים מחוץ לעיר - מה טובה ומה נאה את סורוקי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו