כפי שנראה כעת, אחת משתי המפלגות תרכבנה את הקואליציה אחרי הבחירות - הליכוד או "כחול לבן". מבנה השלטון בישראל מחייב הרכבת קואליציה מרובת מפלגות, שמעניקה כוח לא מידתי לח"כ או לסיעה הקטנה ביותר הנחוצה להשלמת הקואליציה. דוגמה קיצונית לכך קיבלנו ב־1992 בכנסת ה־13, כשרה"מ יצחק רבין פיתה את ח"כ אלכס גולדפרב, לערוק ממפלגת הימין "צומת" תמורת מיצובישי, ביחד עם גונן שגב ואסתר סלמוביץ, ושלושתם אפשרו הרכבת ממשלת שמאל. בבחירות הנוכחיות, תמיכה בלפיד־גנץ מחזקת את טיבי ועודה, ומעניקה לנושאי הדגל הפלשתיני את הכוח הרב ביותר בכנסת: רק בתמיכתם אפשר לבנות גוש חוסם.
כעת על לשון המאזניים ניצבים מצד אחד בנימין נתניהו, ראש ממשלה מכהן, עתיר ניסיון בתפקיד - יתרון ברור לניבוי כשירותו. לחובתו של רה"מ עומדת העובדה, שבהתנהגותו ובהתנהלותו הקים עליו שונאים רבים, שכל עניינם בבחירות הוא "רק־לא־ביבי".
מולו ניצב ראש רשימה, שהיא עצמה הֵלְחֵם של מפלגות בעלות עמדות שונות, ובסוגיות מסוימות אף מנוגדות - כמו העמדה הליברלית של לפיד, מול הגישה הריכוזית של ניסנקורן, או העמדה הניצית של יעלון, מול התפיסה היונית של גנץ. איש אינו יודע מה דעותיהם של יתר חברי הרשימה, ונאסר עליהם להשמיע קולם. הציבור מתבקש למעשה לתמוך במפלגה שעמדותיה לא מאד ברורות, והמכנה המשותף המובהק שניתן למצוא בה, הוא השאיפה להחליף את השלטון בכל מחיר.
בני גנץ כיהן כרמטכ"ל עד לפני ארבע שנים, אך מאז, בשוק האזרחי, לא הצליח להשפיע או ליצור דבר מה משמעותי. הוא חסר כל ניסיון פוליטי, ומציע עצמו כראש ממשלה, מבלי שהתנסה בתפקיד ביצועי של שר או אפילו ח"כ. בהינתן העובדה שראש ממשלה בישראל הוא תפקיד מורכב במיוחד, העובדה שגנץ, חסר הניסיון, נשקל לתפקיד זה, מעוררת תמיהה. כל מכרז לתפקיד ציבורי, אפילו של פקיד זוטר, דורש ניסיון מינימלי. האם נכון לפטור מכך את המועמדים לראשות הממשלה?
הסכם הרוטציה במפלגה רק מחריף את האבסורד: טירון פוליטי, שרק החל להתנסות בתפקיד, יוחלף במועמד אחר שאף הוא יתנסה בו לראשונה. אין הדבר דומה לרוטציה שהתבצעה בזמנו בין יו"ר המערך, שמעון פרס, למנהיג הליכוד, יצחק שמיר. הרוטציה בין הגושים נועדה לאפשר את הרכבת הממשלה - לא לצורך הקמת רשימה לכנסת. הסכם לפיד־גנץ מאותת על כך שבפועל, אף אחד מהם לא רואה בשותפו ראש ממשלה ראוי.
דומה שרה"מ בנימין נתניהו טעה בגישתו, שהקימה עליו עוינות מצד בוחרים רבים. אלה מוכנים כעת להמר על מנהיג חסר כל ניסיון, שבשנותיו הבודדות באזרחות לא הציג שום הצלחה. עם זאת, כמנהיג המדינה, נתניהו חתום על הצלחות רבות שמעטים לפניו השיגו, אם בכלל. הוא הצליח לייצר יציבות שלטונית, שנתנה אותותיה בכלכלה; הוא ניהל משברים ביטחוניים באחריות ממלכתית וללא התלהמות שהכרנו אצל אחרים, כמו "נחסל את הניה ב־24 שעות", "למחוק את עזה" או "כמה עזתים חיסלתי כשהייתי רמטכ"ל".
ד"ר גד פניני הוא רו"ח ומוסמך במשפטים
