קרקוע. ברחבי העולם קורקעו בימים האחרונים מטוסי בואינג רבים, הזהים לדגם של חברת "אתיופיאן איירליינס" שהתרסק. אבל לא רק שם: תשלובת "פאג'ר" בעזה הורתה לכל לקוחותיה, לקרקע את כל הטילים שברשותם, עד לגילוי הסיבה לתקלה שהביאה לשיגורם בטעות של שני טילים לעבר ת"א.
כדי ללמוד יותר על הטעות, שהיתה או לא היתה, אין טוב מאשר לפתוח את הכרך השני של כתבי ר׳ אלתר דרויאנוב, שם מופיע הסיפור הבא: "חובש מומחה נכנס אצל חולה, וכשפשט החולה את ידו בשביל להראות דופקו, נרתע החובש לאחוריו: שנית! (שנית = ש׳ בפתח, שמה העברי של מחלת הסקרלטינה).
שנית? – תמה החולה – הרי אני כבן 60 (בדרך כלל לוקים במחלה הזו ילדים).
ידך מעידה, אמר החובש, אדומה היא (אחד מסימני המחלה - אדמומיות של העור).
אדומה? – תמה החולה שוב, מלאכתי בכך: צבּע אני.
נחה דעתו של החובש והחזיר: אשריך, שצבּע אתה. אילמלא כך, שׁנית היתה מחלתך.
מגלים פתיחות. אבל למה לראות רק את השלילה? למה לא לראות את החיוב? שנים מתלוננים על כך שאין בת"א שטחים פתוחים. ואז מגיע חמאסניק מעזה, משגר לת"א טיל - ומכל המקומות האפשריים הוא נופל בשטח פתוח.
מקשיבים לגנץ. קים קרדשיאן הודיעה על ביטול ביקורה בישראל, אבל אצלנו איש לא התרגש: השמועות סביב הפריצה לסלולרי של גנץ - סיפקו לנו את כל מנת הטראש שאנחנו צריכים.
היה משהו שונה באוויר השבוע. משהו מיוחד: פתאום גילו כמה ישראלים שהדלפה זה משהו פסול. מצד שני לבני גנץ יש סיבה טובה להרגיש מרוצה מהפריצה לסלולרי שלו: סוף סוף מישהו מקשיב לו.
העניין המוזר שהאיראנים מוצאים בהקשבה לגנץ, מחבר אותנו עם סיפור שמופיע בכרך השלישי של כתבי ר׳ אלתר דרויאנוב: "סוחר עשה כמה זמן במדינות הים ושב לעיירתו. נכנס אל הרב להקביל פניו.
אמר לו הרב: הרבה ניסים ונפלאות סיפרו לי על הנעשה שם, בעולם הגדול, ואני חושש לגוזמאות. לפיכך הייתי רוצה לשמוע דברים מפיך, שאתה איש מהימן.
אמר לו הסוחר: אמת, רבי, הרבה ניסים ונפלאות נעשים שם. לספר הכל אי אפשר. דייך, רבי, שאספר לך מעט מן המקצת. עגלות גדולות מתהלכות שם בכל עיר ועיר ביום ובלילה. סוסים אין להן, בכוח החשמל הן מהלכות. וברגע הן מביאות אותך מרחוב אחד לשני. רכבות רצות מסוף המדינה ועד סופה ביום ובלילה. אתה עולה לרכבת בגינשפרינג, ולאחר שעה אתה נמצא בברלין.
טלגרפים עובדים שם ביום ובלילה. אדם כותב כאן, וכהרף-עין בא הכתוב לעיר אחרת. טלפונים עושים שם שליחותם ביום ובלילה. אדם עומד כאן ומדבר, מהלך ת"ק פרסה מכאן עומד חברו ומקשיב, ובו ברגע מגיע הדיבור מפיו של זה לאוזנו של זה.
שמע הרב, נענה ואמר: באמת נסים ונפלאות. ברם, הגידה נא לי, מה אסון קרה אותם שם, בעולם הגדול, שהם רצים כמטורפים ביום ובלילה?".
על צוללות ואמונה. אין לי מושג מהן התשובות לכל מיני שאלות ורמזים שמפריחים אלה שגם להם אין מושג, אבל הערה עקרונית בעניין: האנשים ששמים על הפרצוף מסיכה שמציגה פייק-פנים-מודאגות בגלל מכירת הצוללות למצרים, בעצם אומרים שהם לא מאמינים בהסכם השלום עם מצרים. כי אם מאמינים בשלום עם מצרים, לא אמורה להיות שום בעיה: שיהיו להם צוללות כמה שבא להם. הרי יש שלום.
אבל לא פחות מעניין: הטיפוסים הללו, שלא מאמינים בשלום - הם אלה שדורשים "ויתורים כואבים" כדי להגיע לשלום עם הפלשתינים.
המאמינים בשלום, שבעצם, אינם מאמינים, מחזירים אותנו לתחילת הכרך הראשון של כתבי הנ״ל: "ההוא שנכנס אצל סנדלר וקנה זוג נעליים ברובל. וכשעמד לשלם פישפש ולא מצא בכיסו אלא 80 קופיקה. אמר לו הסנדלר: אין בכך כלום. את הנעליים - קח, ומחר תשוב ותשלם לי עוד 20 קופיקה. הסכים הקונה, לקח את הנעליים והלך.
לאחר שיצא אמרה הסנדלרית: כיצד אתה מאמין לאיש, שאין אתה מכיר? שמא לא ישוב ולא ישלם? תנוח דעתך, ענה לה הסנדלר, מובטחני, שישוב וישלם, שתי נעליים שמאליות נתתי לו"..
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
