בהיתממות מתריסה שואלים כיצד יכול ראש הממשלה להסכים למכירת צוללות גרמניות למצרים ללא התייעצות עם שר הביטחון והרמטכ"ל.
ניתוח היסטורי מלמד שהיו דברים מעולם וכנראה יקרו גם בעתיד. מנחם בגין לא עדכן את הרמטכ"ל על המהלכים החשאיים שקדמו להגעת נשיא מצרים סאדאת לירושלים. גם תהליך אוסלו בראשיתו נעשה על ידי רה"מ ושר הביטחון יצחק רבין, ללא עדכון הרמטכ"ל אהוד ברק. בהיותו גם שר הביטחון, נחסכה ממנו הדילמה אם לעדכן את שר הביטחון.
במלחמת העצמאות, בחר בן־גוריון להימנע מכיבוש ירושלים המזרחית. בניגוד להחלטות רבות אחרות שלו, שאת שיקוליהן פירט ביומנו, לסוגיה זו יש רק תיעוד מרומז. להערכתי, החלטתו נבעה מההבנה שאם תהיה כל ירושלים בידיו לא תוכל מדינת ישראל לעמוד כנגד יישום החלטת האו"ם לבינאום ירושלים. החזקת העיר העתיקה בידי המלך הירדני עבדאללה הפכה כך לאינטרס ישראלי במאבק כנגד בינאום העיר. בן־גוריון לא עדכן על כך איש. שם התגלתה תבונתו המדינית והצבאית של משה דיין שהיה באותה עת מפקד מרחב ירושלים והשכיל להבין לבד. יצחק שדה כתב על כך ביומנו אחרי ההצלחה המרשימה של יגאל אלון במבצע יואב: "בשעה שיגאל אלון הולך בחזית הדרום מחיל אל חיל, אצל משה דיין החניך המוכשר מפלוגות הלילה, החזית בירושלים עומדת בקיפאונה. אחת מן השתיים, או שמשה דיין אינו מוכשר כפי שהערכתי, או שיש לו הבנה סמויה עם בן־גוריון להחזיק את החזית בקיפאונה".
רמטכ"ל ושר ביטחון חייבים להפנים אפוא כי בנסיבות מסוימות יעמדו בפני החלטות ראש ממשלה שאינם שותפים בהן לסוד העניין ויהיה עליהם להבין לבד. לראשי ממשלה כסמכות הנהגתית עליונה, יש וימשיכו להיות שיקולים סמויים שמסיבות ראויות יעדיפו שלא לשתף בהם אחרים. מתברר בתוך כך גם יסוד המתח המובנה הטמון בבסיס מערכת היחסים בין ראש ממשלה לבין שר הביטחון בממשלתו, במיוחד בשעה שהם אינם פועלים וחושבים בהסכמה עקרונית כאיש אחד.
זו הסיבה שראשי ממשלה במדינת ישראל, החל מבן־גוריון, לוי אשכול, יצחק רבין בקדנציה השנייה ואהוד ברק, העדיפו לשאת גם בתפקיד שר ביטחון. הפיצול בין התפקידים בין שני אישים פוליטיים, הופך למורכב במיוחד במקום שבו מגיע ראש הממשלה להיגיון אסטרטגי סמוי שמוטב לו להישמר מחשיפתו. אם יידרש לתאם אותו עם שר ביטחון בעל גישה עצמאית וייקלע למחלוקת, הגיונו ייחשף ויחולל התנגדות ציבורית גם בקרב תומכיו.
זה, להערכתי, צומת המחלוקת שבו עמד ראש הממשלה נתניהו בנובמבר 2018, בהעדפתו להימנע מהסלמת סבב הלחימה האחרון ברצועת עזה. בנסיבות אלה, עדיף למנהיג הלאומי לשאת בעצמו גם בתפקיד שר הביטחון. מצד שני, במקום שבו אדם נוסף נושא בתפקיד שר ביטחון, עליו להכיר כי בניגוד לשר זוטר, בהיות המעשה הביטחוני כרוך בהחלטות מדיניות אסטרטגיות, הוא עלול למצוא עצמו במצבים שבהם ראש הממשלה יעדיף באורח לגיטימי לדלג עליו ועל התייעצות עימו.
ברכש אמצעי לחימה בין מדינות, דוגמת צוללות, מעורבים שיקולים מדיניים רחבים, מעבר לשאלות התאמה טכנית לצרכים המבצעיים. כך, למשל, בעסקת מטוס האימונים לחיל האוויר, התחרו מטוס דרום־קוריאני ומטוס איטלקי. מאחורי העדפת האיטלקי עמדו בין היתר שיקולי מדיניות חוץ. תכלול מערכת השיקולים יכול וצריך להיעשות רק על ידי ראש הממשלה.
כמו בתחומים רבים בהתנהלותן של מערכות מורכבות, גם בסוגיה זו יש המייחלים לתהליכים סדורים וקבועים במסילת חוק ומינהל תקין. שאיפות אלו מתכחשות להבנה שענייני ממשל ברמה הלאומית מבטאים ביסודם מערכת מורכבת, המחייבת להותיר מרחב פנוי לגמישות ולשיקול דעת משתנה לגופו של עניין.
אלוף (מיל') גרשון הכהן הוא עמית מחקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
