לא לשכוח את אלי כהן

ביום חמישי שעבר הובאה לקבר ישראל גופתו של זכריה באומל, 37 שנים לאחר שנפל חלל בקרב סולטאן יעקוב. מאז הקרב, לא חסך צה"ל במאמצים לאתר את גופתו, ורק עתה, הודות למעורבותו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ובזכות סיוע של הצבא הרוסי, עלה הדבר בידו. בעקבות מציאת גופתו של באומל התעוררה התקווה כי בקרוב נתבשר כי אותרו וזוהו גם גופותיהם של חבריו, יהודה כץ וצבי פלדמן, הנעדרים אף הם מאז אותו הקרב.

פריצת הדרך שאפשרה את איתור גופתו של באומל כרוכה בסיומה של המלחמה שהשתוללה בסוריה בשנים האחרונות. רק עתה, מששככו הקרבות במדינה וארגון דאעש גורש ממחנה הפליטים הפלשתיני ירמוק שבפאתיה של הבירה דמשק, ניתן היה להגיע אל בית הקברות שבו נקברו נעדרי צה"ל, לאתר את גופתו של באומל ולהעבירה לישראל.

אלא שדאעש שלט במחנה הפליטים ירמוק רק מאז קיץ 2015. לעומת זאת, במהלך מרבית 37 השנים שחלפו מאז קרב סולטאן יעקוב, שלט במחנה ביד רמה המשטר הסורי, ולצידו ארגוני מחבלים פלשתיניים עושי דברו, שניהלו מטעמו את המחנה והחזיקו בגופות.

למותר לציין שבמהלך אותן 37 שנים ארוכות לא טרח המשטר הסורי לשתף את ישראל, ואף לא את ארגון הצלב האדום, במידע קונקרטי כלשהו על אודות חללי צה"ל שהיו מצויים בידו. הוא אף לא טרח לשמור על הגופות, בניגוד לדיני המלחמה ולנורמות אנושיות בסיסיות. 

גם כשהחלו ישראל וסוריה לנהל משא ומתן לשלום בראשית שנות ה־90 של המאה הקודמת, הוסיפו הסורים למלא פיהם מים בדבר גורלם של נעדרי סולטאן יעקוב. 

הנשיא הסורי, חאפז אל־אסד, שיקר במצח נחושה לנשיא ארה"ב ביל קלינטון, בתגובה לבקשתו לפעול להשבת גופות הנעדרים לישראל, כמחווה של רצון טוב שתסייע לקדם את שיחות השלום בין שתי המדינות. אסד השיב לקלינטון, כזכור, כי אינו מבין מדוע ישראל מעלה את סוגיית הנעדרים. ברמת הגולן טמונים שרידיהם של כ־700 חיילים סורים שנהרגו בקרבות במלחמת ששת הימים ולאחר מכן במלחמת יום הכיפורים, אמר שליט סוריה לנשיא האמריקני, אבל הוא אינו חש כל צורך לנסות ולאתר את גופותיהם ולהשיבן למשפחותיהם. בציניות אופיינית, הרשו הסורים לאמריקנים לשגר צוות בדיקה ללבנון, במטרה להתחקות אחר גורל הנעדרים הישראלים, וזאת בשעה שהגופות קבורות זה שנים בדמשק.

ייתכן כי חוסר אנושיות עמד בבסיס התנהלותם של הסורים לאורך השנים, אך הגיוני באותה מידה שהיה זה הרצון לסחור בגופות ולהשתמש בהן למקח וממכר ברגע האמת של שיחות השלום. בכך העניקה דמשק דוגמה לפלשתינים, ולאחר מכן לחיזבאללה, לקראת משא ומתן עם ישראל על השבת גופות חיילי צה"ל שנפלו לידיהם.

חלק מהסיפור מאחורינו. זכריה באומל הובא לקבורה בארץ, ויש לקוות כי ישראל, בסיועה של מוסקבה, תצליח לאתר את גופות שני חבריו הנעדרים מקרב סולטאן יעקוב.

אך לצד אלה, יש חלל ישראלי נוסף: אלי כהן - "האיש שלנו בדמשק" - שנתפס בידי הסורים, נשפט באשמת ריגול לטובת ישראל, והוצא להורג בתלייה במאי 1965, לפני 54 שנים. לאחר הוצאתו להורג, נקבר אלי כהן בנוכחות רבה של הקהילה היהודית בדמשק, בבית הקברות היהודי בעיר.

אלא שזה שנים טוענים הסורים כי מיקומו של הקבר "אבד", וכי הם אינם יודעים היכן קבור אלי כהן. בישראל נטו להאמין לסורים, כי במהלך התהפוכות השלטוניות שידעה מדינה זו אבד מקומו של הקבר, והמשטר הסורי אינו יודע היכן טמון אלי כהן. רק בעקבות איתור גופתו של באומל מתברר עד כמה צינית היתה התנהלותם של הסורים. עתה הגיע הזמן לגייס את הרוסים ולהפעיל לחץ על הסורים, כדי שיאפשרו גם את השבת גופתו של אלי כהן לישראל.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו