כיצד מכשיר שעושה סודה הפך מסממן של הזדקנות למוצר צעיר ואקולוגי? ביקור במפעל סודה סטרים ברהט עונה על השאלה • וגם: האם מימונה ערבית־יהודית היא הדרך לדו־קיום?
"עשו סודה - לא מלחמה". הסלוגן התנשא מעל השביל המתפתל בינות קירות בטון. ענפים פרצו מצידי הדרך. רחש המכונות נישא באוויר כהמהום מרוחק, אנשים לבושי חלוקים כחולים פסעו אנה ואנה מכווני מטרה. לרגע אחד יכולתי לדמיין שאני בסרט עתידני שמציג חזון של מפעל, אך הפעם אנטיתזה לפחד שיצקו בליבנו סרטים כמו "זמנים מודרניים" של צ'פלין או "מטרופוליס" של פריץ לאנג. האווירה היתה תעשייתית ונקייה, והעניקה תחושה של מקום משוכלל מאוד אך שלו, ובעיקר מאוזן ביחס שבין האנושיות למכונות.
המעבר מהעיר שבחוץ, דרך אזור תעשייה אשר כמו תמיד נמצא באמצע תהליכי בנייה אל העתיד, הוא מפעים. רהט, העיר השנייה בגודלה בדרום הארץ, היא עיר במאבק ליישר קו עם ההווה הישראלי. עם מעמד חברתי כלכלי 1 מתוך 10, הדבר האחרון שאתה מצפה למצוא בה זה מפעל עתידני. כך, סיור בתוככי המפעל מעביר אותך בקפיצת הדרך אל הצד השני של המראה, מקום שבו העתיד כבר כאן, או לפחות מסמן איך הוא אמור להיות.
לפני כמה שבועות ביקרתי ברהט כחלק ממבצע לאיתור אמל"ח לא חוקי. כתבתי בייאוש על העיר שלכודה בין העבר להווה, בסבך מערכות חוק שונות ומנוגדות. כתבתי על חברה שמומחית בהונאה עצמית, אשר מחירה הוא מוות מיותר מנשקים לא חוקיים. לפני שבועיים דיווחה המשטרה על שני צעירים שהגיעו למספרה והותקפו בידי המון אחוז באלות ובחפצים חדים. זאת, על רקע סכסוך אדמות בין שתי משפחות. זמן קצר לאחר אירוע התקיפה בוצע ירי תגובה מצידו של חשוד המשתייך למשפחת הפצועים, ועוד סכסוך אחד ימשיך לדמם מעבר לחצר האחורית של מדינת ישראל.
לאחר שהתפרסמה הכתבה, הציעה לי חברה שאם אני רוצה להבין מהי תקווה ישראלית, כדאי לבקר במפעל של סודה סטרים ברהט.
מהרגע שנכנסתי למפעל לא יכולתי שלא לשים לב לאוכלוסייה המגוונת. בדואים ובדואיות, יוצאי בריה"מ, יוצאי אתיופיה, ותיקי פריפריה וצעיריה, מה שהיה אמור להיות מובן מאליו במגוון החברה הישראלי, נראה בסודה סטרים ככנס לנציגי כל "אחרים" של החברה הישראלית, אשר מרגישים פה בבית.
לקו ההרכבה של מכשירי הסודה קוראים אי השלום, והסיבה ברורה למדי: לכל אורכו מצויים עובדים מכל שבטי ישראל המרכיבים יחד את מכשירי הסודה. המסכים בקצה הקו מראים את היעד: מקסיקו, שבדיה, יפן, גרמניה.
אחד מחבריי שהיגר לגרמניה ציין שהוא לא יכול להפסיק לבהות בפועלי הזבל הגרמנים. אני כל כך רגיל לראות רק אנשים כהים שעושים את העבודה הזו, כך שלראות אדם לבן נראה לי משונה, אמר. ובהתאמה, כמי שהעביר את חלק מחודשי הקיץ במפעלי הדרום, זה לא רק המגוון האנושי המתקיים כאן ולוכד את עינך במוזרתו. להיכנס למפעל בדרום ולראות עובדת בדואית עם כיסוי ראש, יושבת בחלוק לבן מול מסך מחשב כחלק מצוות חושב, אומר הרבה על התרבות הארגונית של המפעל ועל תקרות הזכוכית שלו.
מה שמפתיע במיוחד הוא שהסיבה לכל העתיד הזה הוא מכשיר שעושה, ובכן, סודה, והרבה שיווק. כבר באייטיז בדיחות על סודה היו שחוקות. אך הצבתו של דניאל בירנבוים כמנכ"ל החברה ב־2007 הכניסה הרבה אוויר למפעל. באמצעות מיתוג מחודש, סקרלט ג'והנסון, מלחמה קשה ב־BDS והרבה בדיחות עם ההר מ"משחקי הכס" (F***k platic bottles) הפך סממן ההזדקנות למוצר צעיר ואקולוגי.
בכניסה לאזור המבקרים מוצגת משוואת הפלסטיק האקולוגי במיטבה. מצד אחד מכל מלא במאות בקבוקי שתייה קלה שמזהמים את עולמנו, ומהצד השני בקבוק אחד למילוי חוזר של סודה. ירוק והפחתת סוכר זה העתיד, אומרים אנשי הסטרים, ופפסיקו, תאגיד ענק של משקאות קלים, הסכים וקנה את החברה. כל עובדי המפעל קיבלו בונוס שווה בעקבות המכירה. בסופו של דבר יצאתי משערי המפעל עם מכשיר סודה שרכשתי אבל בעיקר שמחתי בידיעה שברכישה תוססת זו, תרמתי קצת לחזון נגב חדש.
מדובר באירוע שהוא מערבולת רגשות, אשר קואליציית המתנגדים לו הולכת וגדלה בכל רגע. פעילים מזרחים מתנגדים שכן מדובר בניכוס אשכנזי של אירוע מזרחי, פעילות פמיניסטיות מתנגדות שכן מדובר בניכוס גברי של אירוע נשי, ופעילים פוליטיים מתנגדים שכן מדובר בניכוס ערבי של אירוע יהודי.
ומהו האירוע המנכס שמכנס כל כך הרבה מתנגדים? חגיגת מימונה ערבית־יהודית, בביתה של ג'מלאת ברהט. ההזמנה לאירוע בפייסבוק מבטיחה היכרות עם מסורות האירוח והאחווה, כיבוד טעים, תה צמחים, קפה בדואי ומוזיקה מסורתית. האורחים מוזמנים להגיע בלבוש מסורתי ולהתפנק במאכלים מיוחדים.
את האירוע ארגנו יחדיו תנועת תיקון, נשים עושות שלום, עמותת הגר וקסם המדבר. וגם אם אתם לא חולקים עימן את אותה השקפה פוליטית על הדרך הנכונה לעשות זאת, קשה שלא לראות את המסירות של התנועות האלה, שמנסות בדרכיהן שלהן לתקן את החברה האזרחית בישראל על ידי יצירת גשרים בין תרבויות.
אך האם מימונה "ערבית־יהודית" היא הדרך? דיברתי עם מנכ"לית תיקון, אורנא נחמני, שהצהירה כי בכל שנה התנועה עושה מסיבת מימונה במקום אחר, והשנה זו תהיה המימונה הראשונה בישראל המתקיימת ביישוב ערבי. עוד אמרה כי בהתאם לקשר הטוב ששרר בין יהודים וערבים בצפון אפריקה, הדבר נאמן לערכי תנועת תיקון, השואפת לתיקון חברתי דרך מתינות, חמלה, מעורבות וערבות. ומימונה, שהפך לחג ישראלי החוגג את יהדות צפון אפריקה, אשר הושפעה רבות מהתרבות הערבית שבתוכה חיה, הוא הזדמנות טובה לחבר חיבורים.
כדי להבין יותר, פניתי למומחית המימונה הגדולה ביותר שאני מכיר, אמי גילה פרץ, ושאלתי אותה ישירות - האם יש קשר בין יהודים לערבים בנושא המימונה? "במרוקו? לא, הערבים לא השתתפו, אם היו שכנים טובים ובקשר טוב, אז הם היו מביאים לנו את הדברים הטובים של המימונה, את הלחם, את החלה, את הפירות היבשים, את כל מה שהם ידעו שאסור לנו בגלל הפסח, אבל זה היה חג יהודי".
ומה את חושבת על מימונה ערבית־יהודית? "מעניין, אבל אני לא מבינה מה שייך העניין של מימונה לערבים. מילא אם היה להם איזה חג כמו פסחא, אבל המוסלמים לא חוגגים את פסח ומימונה זה סיום של פסח. אבל אם הם רוצים להזדהות איתנו? אז נחמד מאוד שיחגגו, ושכולם ישמחו, זה מה שחשוב ותגיד לכל הקוראים שלך שמה, תרבחו ותסעדו".
משפטים שאנשים אומרים
איקאה, באר שבע
א: הייתי מתה לאכול משהו, אבל השבדים האלה, יימח שמם, בלי בושה ככה, בפסח, מחטיאים את הרבים.
ב: מה יש לך את? למה מחטיאים? הכל במזנון כשר לפסח!!!
א: מה? באמת? בטוחה? אבל ראיתי שם עוגות גבינה, וקציצות, ולחמניות, והכל נמכר ביחד, בטוח שכשר?
ב: בטח, זה רק נראה לא כשר, אבל הכל כשל"פ כשל"פ, וגם פרווה.
א: לא להאמין, השבדים האלה אלופים!!! איזה עוגות יפות! מעוצבות, טעים כל כך.
ב: בטח עשו אותן מנסורת מצות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו