שר החינוך החדש של ישראל, ראשית, ברכות על המינוי היוקרתי שזכית בו.
אני יודע שברגעים אלה סוללת יועצים חדי לשון לוחשים על אוזניך, מציעים מהפכות חינוכיות חדשניות, ואני בטוח שבכוונתך למצוא את התכנית הטובה ביותר ולהוציא אותה לפועל מוקדם ככל האפשר. כך עשו כל שרי החינוך שקדמו לך, הגיוני שכך תעשה גם אתה.
ברשותך, אציע לך גם אני הצעה קטנה, הצעה שאינה מצריכה השקעה כספית ואשר תשנה את פני מערכת החינוך מן הקצה אל הקצה. הצעה של אדם שבא מתוך המערכת, שמכיר אותה מבפנים.
עוד בזמן שכתבתי את הדוקטורט התחלתי להשתעשע במחשבה למצוא משרת הוראה זמנית במשרד החינוך, בעיקר כדי לבדוק אם המקצוע מתאים לי. התחומים בהם התמחיתי באוניברסיטה היו ספרות עברית וכללית, תנ"ך וספרות חז"ל, ולכן הגשתי קורות חיים לבתי ספר שחיפשו מורים לתנ"ך, לתרבות ישראל ולספרות. לא עבר זמן רב לפני שזומנתי לראיון עבודה כדי להחליף מורה שיצאה לחופשת לידה. אותה מורה לימדה ספרות, תנ"ך ו... לשון.
בשיחה שלי עם מנהלת בית הספר הסברתי בצורה חד משמעית שלשון הוא מקצוע בו מעולם לא הצטיינתי, שהוא לא מעניין אותי, ושאני לא כשיר ללמד אותו אחרים - לו רק משום שאני לא מבין אותו בעצמי.
"אם אתה רוצה את המשרה", אמרה המנהלת, "אתה חייב ללמד גם לשון". ומיד מיהרה להוסיף: "אתה תסתדר, אני אדאג שמישהו יעזור לך". כמובן שלא הסתדרתי, ושאף אחד לא עזר לי.
שלא במפתיע השיעורים בהם לימדתי לשון היו כישלון מוחלט, ארוך ומתמשך. ידעתי שאני לא מבין על מה אני מדבר, התלמידים ידעו שאני לא מבין, וכך גם ההורים, המנהלת, ושאר צוות המורים. לא יהיה מוגזם לומר שהתביישתי בעצמי.
לעומת שיעורי הלשון (בהם כשלתי כמורה), שיעורי התנ"ך והספרות שהעברתי היו הנאה צרופה - גם עבורי וגם עבור התלמידים (עד כדי כך שהתלמידים ארגנו עצומה להשארתי לאחר שהמורה חזרה מחופשת הלידה).
מאז אותה התנסות ראשונה סיימתי את הדוקטורט, ומצאתי משרה במשרד החינוך. הרשה לי לספר לך בשש השנים בהם עבדתי כמורה לספרות ולתנ"ך בחטיבת הביניים - כמות הפעמים בהם פגשתי מורים שאינם מבינים דבר, וחצי דבר, במקצועות שהם מלמדים, היתה אסטרונומית. עייפתי מלספור את כמות הפעמים בהם עזרתי למורים להכין שיעורים במקצועות בהם הידיעות שלהם זהות - ואף פחותות מאלה של התלמידים.
כאן, אדוני שר החינוך, כאן בדיוק נמצאת הטרגדיה של המשרד אליו אתה נכנס. שום תוכנית של למידה משמעותית לא תשנה את הקטסטרופה הזו, ושום עידוד של תלמידים לגשת לחמש יחידות במתמטיקה לא ישנו את העובדה הפשוטה - היום, יש כמות בלתי נתפסת של שיעורים שמועברים על ידי מורים שאין להם מושג קלוש בחומר שהם מלמדים. המורים הללו מעולם לא הוכשרו כדי ללמד את חומר הלימוד - וכתוצאה מכך השיעורים שלהם אינם שיעורים כלל. אני מעריך שמדובר בכשלושים אחוזים מן השיעורים שמועברים בכל יום במערכת החינוך הארצית. אלה שיעורים בהם כל מה שהמורה יכול לעשות הוא ללהג במשך 45 דקות על דברים שאינם מעניינים אותו, ואין לו בהם מושג קלוש.
במערכת אותה תנהיג, מורים שהוכשרו כמורים ללשון, מלמדים תנ"ך. מורים להיסטוריה מלמדים גיאוגרפיה. מורים לחינוך גופני מלמדים ספרות. ומורים להיסטוריה מלמדים אנגלית. גם אם המורה כישרוני מאין כמותו - ויש לא מעט מורים מוכשרים במערכת שאתה עתיד לעמוד בראשה - השיעור שהוא יעביר יהיה דל ושטחי, שיעור ללא הבנה אמיתית בבסיס של המקצוע שנגזר עליו ללמד.
למצב הזה יש אשמים. לכאורה מדובר במנהלי בתי הספר, אך בפועל מי שאחראי על הכישלון הזה הוא מערך הפיקוח המקצועי על בתי הספר. לא יהיה מוגזם לומר שמערך זה כלל לא פועל. מעולם, בכל שנותי כמורה, לא פגשתי את המפקח על המקצועות אותם לימדתי. בנוסף, בכל שנותי במערכת, מעולם לא ביקר בבית הספר בו לימדתי אף מפקח (לבד מהמפקחת על מקצוע העברית). זהו ביזיון תהומי, ולמען הסר ספק, האחראים לו הם שרי החינוך שקדמו לך.
בנקודת הזמן הזו אני מגיע אל הצעתי. כל שעליך לעשות הוא להוריד הנחייה, שהחל משנת הלימודים הבאה, מורה שאין לו לפחות חמישה קורסים אקדמיים במקצוע שהוא מלמד, לא יוכל ללמד את המקצוע - אלא אם כן זכה לאישור מיוחד מן המפקח על המקצוע אותו הוא מלמד (כשעל המפקח לצפות במורה לפחות 3 פעמים במועדים שונים שיקבעו ללא ידיעת המורה). רק כך תוכל לגרום למשרדך להפוך למשהו שיש קשר בינו ובין הוראה.
ד"ר חן מרקס הוא מרצה בחוג הרב תחומי, במכללת עמק יזרעאל
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו