ביום חמישי התקיימה בחינת הבגרות בלשון עברית. על פי נהלים קפדניים, יש לשלוח לבתי הספר צוות משגיחים בכמות מספקת כדי לקיימה כדין. אחד מתפקידיהם הוא לעזור בבחינה אישית של תלמידים בעלי לקויות למידה וצרכים מיוחדים. הם משמשים יד כותבת ופה קורא למתקשים בקריאה, ולאלה שכתב היד שלהם בלתי קריא.
אם יגיעו מספיק משגיחים, ייבחנו לקויי הלמידה במהלך הבחינה. אם לא יהיו מספיק, ימתינו עד לאחר שחבריהם יסיימו את הבחינה, ורק אז יתפנו המשגיחים לבחון אותם.
עד שייבחנו יהיו סגורים בחדר נפרד, מבודדים, לפעמים שלוש שעות וגם יותר, מטפסים על קירות ממתח ומחרדה, מדי פעם ישמעו את חבריהם מחוץ לחדרי הבחינה צוהלים ושמחים שזה כבר מאחוריהם.
זה שנים שמנהלי בתי ספר מתלוננים על מחסור במשגיחים; אלה שכבר מגיעים לא תמיד מתאימים. פעמים רבות מדובר באנשים מבוגרים מאוד, המתקשים לשמור על ערנות לאורך שעות הבחינה, או במשגיחים עם מוגבלויות פיזיות המתקשים לטפס במדרגות ולשבת על כיסא לאורך זמן הבחינה.
לפעמים יש גם כאלה שנדמה שמישהו חייב אותם להשגיח בבחינות. הדבר נובע כמובן מכך שחברות כוח אדם, הנשכרות על ידי משרד החינוך, מציעות שכר מינימום דחוק.
בשבוע שעבר קיבל בי"ס תיכון בתל אביב ביצת הפתעה: צוות צעיר ונמרץ הגיע להשגיח על התלמידים. אנשים צעירים, נמרצים, חינניים ומקסימים עם רצון טוב. אלא מה? אלה היו ערבים ממזרח ירושלים, שבאו לבחון את הילדים בבחינת הבגרות בלשון עברית! אין זו פעם ראשונה שערבים מגיעים לבחון ולהשגיח על תלמידים בבתי ספר עבריים.
אף שהיה קשה לנהל את האירוע ולהתגבר על קשיי השפה והתקשורת, הבוחנים עשו כמיטב יכולתם לסייע. אחרי הבחינה מיהרו לנסוע לביתם, לשבור את צום הרמדאן.
אז מי בכל זאת בחן את התלמידים בעלי הצרכים המיוחדים? למזלם, כוח כוננות של 30 מורים, מזכירות ומשלבים (למעט מורים ללשון) נקרא בבהילות לסייע. כל אחד מהם התמסר כשעתיים וחצי לטובת 30 הנבחנים שנזקקו לבוחן אישי. אין זה חדש שמורי בתי הספר משמשים בוחנים ניטרליים בבחינות הבגרות.
תופעה זו, שבה אין ניהול דקדקני של בחינות הבגרות בישראל ואין בוחנים מתאימים לתלמידים, מחייבת תשומת לב והיערכות טובה יותר מזו שמשרד החינוך מציע כיום.
ההקפדה חייבת להיעשות לטובת שמירה על טוהר הבחינות, אבל גם ובעיקר לטובת ילדים בעלי צרכים מיוחדים, שאין סיבה שימתינו שעות להיבחן. גם כך הילדים האלה מתמודדים עם קושי לימודי, ולעיתים אף סובלים מדימוי עצמי נמוך בגלל קשייהם.
חבל שהזיכרון האחרון שיישאר להם מהשעות האחרונות שלהם כתלמידים במערכת החינוך יהיה כליאה בחדר במשך שעות, עד שמישהו הואיל בטובו להתפנות אליהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו