אחמד יאסין, מנהיגו הרוחני של חמאס וארכי־טרוריסט בכל רמ"ח איבריו, זכור לרע כרוח החיה מאחורי מתקפת פיגועי ההתאבדות הרצחניים והמחרידים ביותר באינתיפאדה השנייה. הוא שוחרר בעסקת ג'יבריל ב־1985 ולאחר מכן בעסקת משעל ב-1997, והיה אחראי בשנותיו האחרונות לרציחתם של 377 ישראלים ולפציעתם של 2,076 נוספים. ראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר אמר עליו כי הוא "רק נראה כמו האח של אמא תרזה. אני לא נתקלתי בכל כך הרבה רוע בכל כך מעט גוף".
יאסין חוסל ב־22 במארס 2004 על ידי מסוקי חיל האוויר, אך דווקא ארגון בצלם, המתקשט בנוצות של מגן זכויות אדם, התלונן על כך שאדם שידיו מגואלות בדם "הוצא להורג ללא משפט". בהודעתו הרשמית השמיט הארגון את דבר היותו של יאסין ממייסדי חמאס ואת אחריותו לרציחתם של מאות ישראלים. העיתונאי יהונתן דחוח־הלוי אף חשף כי "בצלם" הכליל את יאסין ברשימת אלה ש"לא ידוע אם השתתפו בלחימה בעת שנהרגו". אם "בצלם" היה קיים בימי מלחמת העולם השנייה, גם אדולף היטלר - שכידוע התאבד עם בת זוגו בפיהררבונקר ולא נלחם עד טיפת דמו האחרונה - היה נכנס כלאחר כבוד לאותה רשימה מופרכת.
הניוון המוסרי פושה ב"בצלם" גם בימים אלו, כשמנכ"ל הארגון חגי אלעד מסרב בתוקף לגנות את הטרור הערבי, ובד בבד מופיע באו"ם לצד הרשות הפלשתינית כדי לכפות על ישראל לסגת משטחי שומרון ויהודה. לפני כשנה אף קראו בארגון ללוחמי צה"ל לסרב פקודה ולאפשר למחבלים עזתים לחצות את הגדר לעבר יישובי הנגב המערבי. לפי מכון NGO מוניטור, רבים מדוחות "בצלם" נגד ישראל וצה"ל מבוססים על "שקרים של ארגון טרור".
אלא שבאורח פרדוקסלי, בצה"ל לא רק שלא מחרימים את "בצלם", אלא משחרים לפתחו. אחת הדוגמאות הבולטות היא פרשת אלאור אזריה, שהחלה בעקבות פרסום סרטון של מתנדב "בצלם", עימאד אבו שמסייה, שהביע מאוחר יותר תמיכה בטרור. הסרטון הראשוני של "בצלם" מזירת הירי בחברון היה אילם, כך שלא היה אפשר לשמוע את קריאות הנוכחים, המעידות בפירוש על החשש שהמחבל הירוי נושא עליו מטען. בגרסתו האנגלית של הסרטון תיאר "בצלם" את הירי של אזריה כ"הוצאה להורג", מבלי לציין את העובדה שההרוג הוא מחבל. למרות זאת, בצה"ל סמכו ידיים על הסרטון המגמתי והמסולף של "בצלם", ועל בסיסו האשימו בתחילה את אזריה ברצח. שעות ספורות לאחר האירוע גינו ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל את הירי רק על סמך הסרטון, ובטרם נערך תחקיר מבצעי של האירוע. לטענת אזריה, בעקבות הגינוי הפומבי והחד־משמעי נחרץ דינו ונשלל ממנו משפט צדק.
"בצלם" לא הסתפק בכך, וזמן קצר לאחר מכן, במאי 2016, הודיע על הפסקת שיתוף הפעולה עם צה"ל, בנימוק כי מאס בתפקיד "עלה התאנה" של הצבא המנצל אותו כדי לייצר "מצג שווא של מערכת מתפקדת". למרות זאת, בצה"ל לא אמרו נואש, ובסוף דצמבר האחרון דיווח מנכ"ל בצלם כי "גורמים במצ"ח ממשיכים מעת לעת לפנות אלינו" בנוגע לאירועי ירי שהסתיימו במותם של ערביי יו"ש.
לשאלתי מדוע הצבא ממשיך לשתף פעולה עם ארגון פוליטי קיצוני המסרב לגנות טרור וקורא לסירוב פקודה, ענו לי בדובר צה"ל כי במצ"ח "פונים לכל גורם אשר קיימת אפשרות שיהיו בידיו עדויות וראיות, היכולות לקדם את החקירה ולסייע להגיע אל חקר האמת". במילים אחרות, לדעת הצבא, "בצלם" הוא שותף לגיטימי בחתירה ל"חקר האמת".
מדובר בגישה מסוכנת: הצבא חייב להפנים כי "בצלם" אינו מתעניין ב"חקר האמת" וגם לא במוסר ובערכים; הוא עוסק בהחלשת רוח הלחימה של ישראל במלחמה נגד הטרור ובליבוי חיכוכים בתוך החברה והצבא. צה"ל חייב אפוא להפסיק להעניק לגיטימציה ל"בצלם" ולנתק את קשריו עם הארגון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
