הראיון שהעניק שגריר ארה"ב בישראל דיוויד פרידמן ל"ניו יורק טיימס" (8.6.19) חורג מתפיסת העולם של מחלקת המדינה האמריקנית (מחמ"ד), אך מבטא קבלה של המציאות ואינטרס של ארה"ב. לדבריו, "העולם אינו זקוק למדינה פלשתינית כושלת בין ישראל לירדן... שליטה ביטחונית של ישראל אינה מכשול... לישראל הזכות להיאחז בחלק מ - אך לא בכל - הגדה המערבית...".
אמנם הממסד הוותיק במחלקת המדינה (להוציא מזכיר המדינה פומפאו והיועץ לביטחון לאומי בולטון) מסתייג מדברי השגריר, אך ביצועי העבר מתעדים כישלון שיטתי של המחלקה:
(1) ב־1948 התנגדה מחמ"ד להקמת מדינת ישראל בטענה שהיא תהיה פרו־סובייטית, תימחק על ידי הערבים ותפגע ביחסי ארה"ב־ערב. אבל ב־2019 ישראל היא בעלת הברית האמינה ביותר של ארה"ב באזור ויחסי ישראל־ערב בשיאם.
(2) בשנות ה־50 ראתה מחמ"ד בעבדול נאצר המצרי בעל ברית בכוח, אך הרודן הפרו־סובייטי פעל להפלת כל משטר ערבי פרו־אמריקני. (3) ב־1979-1978 בגדה מחמ"ד בשאה הפרסי, בעל ברית אסטרטגי עד אז, וראתה באייתוללה חומייני את מבשר הדמוקרטיה באיראן. היא סייעה להקמת המשטר הנוכחי בטהרן, שהחריף את הטרור ופגע באמינות ארה"ב באזור.
(4) ביולי 1990, ערב פלישת עיראק לכוויית, ראתה מחמ"ד בסדאם חוסיין בעל ברית, המעיטה בנחישותו ובאכזריותו והעניקה אור ירוק לפלישה במסר שהועבר על ידי שגרירת ארה"ב בבגדד: "ארה"ב לא תתערב בסכסוך גבולות בין־ערבי... ולא תנהל מלחמה כלכלית בעיראק...". (5) ב־1993 הצטרפה מחמ"ד למסיבת הרהורי הלב של אוסלו והביאה את ערפאת לקבלת פרס נובל לשלום. (6) התפרצות "הצונאמי הערבי" בדצמבר 2010 כונתה על ידי מחמ"ד "אביב ערבי" שאמור היה לבשר את בוא הדמוקרטיה. מאז מיליוני הפליטים, כמיליון הרוגים ונזק של מיליארדים ממחישים את ניתוק מחמ"ד ממציאות האזור. (7) ב־2015 הובילה מחמ"ד את הרומן הדיפלומטי עם איראן, שהביא להסכם הגרעין האומלל.
לנוכח הניסיון העגום עם מחלקת המדינה, דווקא פרידמן מקדם את האינטרס האמריקני על בסיס קריאה נכוחה של המציאות המזרח־תיכונית. פרידמן ושולחו, הנשיא טראמפ, מכירים בהשפעה המשנית של הגורם הפלשתיני על המזה"ת ועל יחסי הערבים עם ישראל וארה"ב, בוודאי בהשוואה לאיומי האייתוללות, האחים המוסלמים ודאעש. הרוח החדשה מוושינגטון מבינה גם את ההשפעה ההרסנית של מדינה פלשתינית על האזור, על ירדן ועל שאר המשטרים הערביים הפרו־אמריקניים. שליטת ישראל ברכסי יו"ש היא תנאי להרתעה הישראלית ותעודת ביטוח למנהיגי ערב פרו־אמריקנים.
נסיגה משם, חלילה, תהפוך את ישראל מנכס אסטרטגי לנטל על ארה"ב. מתוך הכרה בחשיבות יו"ש לטיפוח עוצמתה של ישראל כבעלת ברית יעילה של ארה"ב, יש למנף את הנסיבות ולהחיל ריבונות לפחות על הרכסים האסטרטגיים, כביטוי לאינטרסים הביטחוניים המשותפים לישראל ולארה"ב.
