רוני מכפר סבא, בן 30, פתח בשנה שעברה ברוב התרגשות מסעדה. אביו היה שנים רבות חקלאי, מגדל בקר. את ילדיו הרחיק מהעיסוק, ולכן אחרי שנים שרוני למד להיות שף ועבד במסעדות, נתן לו האב סכום יפה ויחד עם הלוואות שלקח השקיע הבן 2 מיליון שקלים במסעדה יפה.
המשפחה השורשית הזו לא אוהבת התחכמויות, כך שהיה ברור להם שיעבדו לפי הספר. הם שכרו משרד המתמחה בטיפול ברישוי עסקים, שירות שעלה להם יותר מ־11 אלף שקלים. "ההליך הוא שמגישים תוכניות בנייה למשרד הבריאות, מקבלים אישור עקרוני ובונים את המסעדה בהתאם לתוכניות המאושרות", סיפר רוני, "מוסיפים לכך אישורים ממכון התקנים, מכיבוי האש, מהגנת העורף ומעוד כמה גופים, ומקבלים אישור הגשת רישיון עסק".
אחרי שהעסק קם ועובד, כל נותני האישורים מגיעים לוודא שהכל נבנה לפי התוכניות. אלא שכאן נכונה לרוני ולאביו הפתעה. "משרד הבריאות הגיע ואמר שהבר שבנינו לא מתאים לתקן הוצאת המנות מהמטבח, ונדרשנו להרוס ולבנות אותו בצורה שונה", אומר רוני. הטענה שהבר נבנה בדיוק כפי שמופיע בתוכנית שאושרה לא הרשימה אף אחד. "נכון", ענו הבודקים, "אבל זה לא מתאים להוצאת המנות. חייבים לעשות התאמה". משמעות ה"התאמה" היא השקעה של עוד 75 אלף שקלים, שכבר לא נותרו להם.
הסיפור הזה לא יוצא דופן. כמות הרשויות שבהן תלויה מסעדה כדי לקבל רישוי היא מדהימה. התוכנית "תחנת אישור אחת" אמנם קיימת, אבל היא עדיין לא מיושמת ולכן עסקים נדרשים למומחים רבים כדי להתמודד עם הדרישות, שהולכות ומחמירות עם השנים. רוני החל לברר את מצב הרישוי של עמיתים בסביבה, שאמרו לו "תתנחם שזו כל הבעיה שלך, לנו יש צרות הרבה יותר גדולות". הוא, כמו אחרים, לא מסכימים לחשוף את עצמם. "אין לי שום רצון להילחם ברשויות ולשנות את העולם, אני בסך הכל רוצה לנהל את המסעדה שלי", הוא אומר.
השבוע פורסמה ב"ישראל היום" תמצית התוכנית של משרדי הממשלה, שמרכז משרד ראש הממשלה, להפחתת הרגולציה. לא פחות מ־216 רגולטורים שונים אוכפים 700 הוראות חוק ב־365 תחומים שונים. התוכנית הבין־משרדית, שהחלה ב־2015, צפויה לחסוך רבע מהרגולציה לצד מיליוני ימי עבודה מהמשק. כנס לשכת רואי החשבון, שהתקיים השבוע באילת, עסק ב"עידוד צמיחה והסרת חסמים". למעשה, ו' החיבור מיותרת מכיוון שהסרת חסמים ועידוד צמיחה אחד הם.
יזמים צעירים, שלא מתחום ההיי־טק, מבינים שהם לא רצויים. רוצים להקים עסק במרכז העיר הסואנת? תנחיתו את הסחורה ממסוק! כי העירייה לא תספק לכם מקום לפריקת הסחורה ממשאית, שתיאלץ לפרוק על מדרכות ולהתמודד עם פקחים עירוניים והמשטרה. הרי בסופו של דבר, כל עלויות הדו"חות והאישורים יושתו על הלקוחות, שיתלוננו על "יוקר המחיה".
"מציעים לי הלוואות לעסקים קטנים וכל מיני תוכניות ליווי וסיוע", אומר רוני, "אבל אני לא רוצה הלוואות וסיוע, אני רק מבקש שייתנו לי לעבוד".
אפשרות לגיוס מקומי
ביום שלישי השבוע חשף "ישראל היום" כי שר האוצר, משה כחלון, חתם על מסמך הבנות עם הבורסה של ניו יורק להקמת בורסה משנית לבורסה הניו־יורקית (NYSE) למניות טכנולוגיה קטנות בישראל. מעבר למשמעות הסמלית החשובה - הבעת אמון נוספת בכלכלת ישראל בכלל ובחברות הטכנולוגיה כאן - הרי שיש לצעד כזה היבט כלכלי שעשוי לאפשר לחברות טכנולוגיות צומחות לגייס כסף בשוק המקומי, במחיר נמוך יותר ובהליך מהיר יותר. מנהלים בבתי השקעות גדולים לא שמעו על העניין לפני פרסומו אצלנו וקיבלו את הידיעה בהפתעה. "הבורסות בכל העולם מאבדות מהפופולריות שלהן, וקשה לשפוט מהלך כזה בלי לדעת פרטים נוספים", אומר אמיר כהנוביץ', הכלכלן הראשי של בית ההשקעות אקסלנס, "אבל באופן כללי זה נשמע חיובי".
בבורסה בתל אביב רשומות כיום כ־45 חברות טכנולוגיה, מספר קטן יחסית ל"אומת ההיי־טק". ברור שמדד מניות הטכנולוגיה בארץ לא מספר את הסיפור האמיתי שלנו, שממנו נהנה העולם כולו. לפחות 17 חברות ישראליות רשומות למסחר באוסטרליה, כ־30 חברות ישראליות נסחרות בלונדון, עשרות חברות נסחרות באירופה וחברות ישראליות נסחרות בסינגפור ובבורסות נוספות באסיה, כל זאת מלבד עשרות רבות שנסחרות בארה"ב.
רמת הפיקוח בארץ גבוהה, וגרוע מכך - לא יציבה. התוצאה היא ירידה חדה בשני העשורים האחרונים במספר החברות הרשומות למסחר בארץ, מיותר מ־650 בשנת 2000 ל־450 כיום, כשל־55 מתוכן מניות דואליות - כלומר רשומות למסחר בארץ נוסף על רישומן בחו"ל.
הרגולטורים עושים כל שביכולתם כדי לפקח ולמנוע רמאות ומצגי שווא למשקיעים, אך הטענות כלפיהם הן על כך שמחירה של רגולציית היתר לא מובא בחשבון. הרשויות נבחנות ביכולתן למנוע רמאויות, אך לא בשמירה על גודל השוק וודאי שלא בהגדלתו. כך, באופן פרדוקסלי, יוצא שככל שהשוק קטן יותר כך רמת הסיכון לרמאות קטנה. ואכן, השוק קטן ופורח למקומות אחרים בעולם. לפי האיגוד הישראלי לקרנות הון־סיכון ופירמת עוה"ד זיסמן, אהרוני, גייר (ZAG), חברות טכנולוגיה ישראליות גייסו בשנת 2018 לא פחות מ־6.47 מיליארד דולר - עלייה של 17% בהשוואה לשנה קודם לכן. מדובר כמובן רק בסכומים רשמיים.
בורסה משנית בארץ היא הדרך הטובה ביותר לעקוף את רגולציית היתר, שמרחיקה חברות. במובן הזה, בורסה כזו היא פתרון בסגנון "עובדי קבלן": קודם יוצרים מעמד פרימיום של עובדים הנהנים מהגנה מפני פיטורים, מתוספות שכר על פי ותק ועוד, ואז נאלצים להביא "עובדי קבלן" שיבצעו את המשימות בצייתנות, תוך עקיפת מנגנוני העובדים המאוגדים.
אחרי שארגוני העובדים העלו את המודעות לאותם עובדים ודרשו לקבל גם אותם כעובדים מן המניין - כאלה שבין היתר מחויבים גם בתשלום מס ארגון, הגיעה החלופה היחידה שנותרה - הפרטת השירותים. זה קורה במערכת הביטחון וכמעט בכל המערכות הגדולות.
הבורסה המשנית תפשט את ההליכים הרגולטוריים המעיקים, אולם תייצר שני סטנדרטים שונים באותה מדינה. חברה שנסחרת בבורסה בתל אביב תהיה מחויבת ברגולציה המקומית, ואילו חברה הנסחרת בבורסה המשנית של ניו יורק בישראל תיהנה מרגולציה מקילה, בסטנדרט אמריקני.
למרות זאת, החברות הישראליות, בעיקר הצעירות, יוכלו ליהנות מאפשרות מקומית לגייס כסף, כחלופה לקרנות המחזרות אחריהן. כיום, קרנות חזקות מאתרות את החברות המבטיחות כבר בשלבים הראשונים כסטארט־אפים. כשהללו מבשילות, הקרנות רוכשות את השליטה בהן ומריצות אותן כברת דרך לפני שהן עצמן עושות את האקזיט הגדול. גם הבורסה בניו יורק יודעת להגיע לאותן חברות באופן אקטיבי, ויש כמובן את יתרון גודל השוק. בתל אביב מדובר בנפח מסחר יומי של 1.4 מיליארד שקלים - נפח של מניה גדולה אחת בניו יורק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו