הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ העניק השבוע ראיון ברדיו, שבו פרס רעיון גאוני לפתרון הסכסוך עם חמאס בעזה. צריך לדבר עם חמאס, אמר, כי דיאלוג עושים עם אויבים, ולייצר מציאות שבה יהיה להם מה להפסיד. היום אין להם מה להפסיד. הוא לא היחיד הבטוח שזה יפתור את הבעיה בעזה. רבים בישראל חושבים שאם רק יהיה לחמאס מה להפסיד, הוא יתרצה להיכנס למשא ומתן לשלום.
ההיגיון אומר שאם יוקם שם אזור תעשייה רציני, ובו מפעלים רבים שיספקו תעסוקה לתושבים - המתח יופשר. אם תיבנה טיילת ארוכה לאורך שפת הים עם מזרקות, גני שעשועים, בתי קפה ומסעדות - עזה תחווה פריחה כלכלית שלא כדאי יהיה לחמאס להפסיד. שדה תעופה ונמל ימי פתוחים אל העולם, וכן תחנת כוח שתספק חשמל לכל הרצועה, שיוקמו בעזרת ישראל ואומות העולם - יהיו כולם אתרים שאסור להפסיד. מלחמות מיותרות רק יגרמו נזקים כבדים, וכמובן הפסדים צורבים.
השאלה החשובה שעלינו לשאול את עצמנו היא, למה זה לא קרה עד היום? הרי על עזה נשפכו מיליארדי דולרים, שנספגו בחשבונות בנקים פרטיים בארצות חוץ ונקברו במנהרות בטון בדרך למדינת ישראל. בכסף הזה אפשר היה להפריח את השדות והכרמים, לבנות בתי ספר, מכללות ובתי חולים, להניח יסודות למפעלים אדירים של תיירות, מסחר ביבוא וביצוא, ומה לא? התשובה החמאסית הפשוטה היא שיהא זה בזבוז זמן משווע על דברים לא חשובים, שאיזה היגיון מערבי מעוות חושב שאסור להפסיד אותם. ההיגיון בעזה אחר. שונה.
יש במדינת ישראל ערים רבות ובצידן אזורי תעשייה שוקקים עם מפעלים, מכונות, חומרי גלם ואפילו לקוחות. נמלי אשדוד, חיפה ואילת פורחים, ולא צריך להקים אותם. ומה רע בנתב"ג או בנמל התעופה רמון? יש שם כבר מסלולים ומגדלי פיקוח עם קווי תעופה לכל העולם. כל מה שנחוץ הוא לקחת את כל אלה ולעשות להם העברת בעלות. זה היגיון שלא מבינים בישראל, ועד שלא נבין אותו, נמשיך להתכתש ולהסתבך. יש גם סכנה שבסופו של דבר אנחנו נהיה המפסידים הנאורים.
יש בתוכנו מי שמשתעשעים ברעיון בלתי אפשרי בעליל - להפריד בין חמאס לאוכלוסייה ברצועת עזה. זהו שעשוע מסוכן שיוביל למלחמת דמים. ארגון שלא מהסס להשתמש בנשים ובילדים כמגינים אנושיים, לא ירחם על אוכלוסייה מרדנית. המציאות בעזה קשה מאוד, וצריך להפנים את ההיגיון שבמזרח התיכון מנצח רק מי שמסוגל לספוג הרס, חורבן ואבידות בנפש. זה ההיגיון בחמאס; לא פשוט.
בחמאס מתאמנים קשה מגיל הגן למטרה אחת - למות מות קדושים. את כל השאר יעשו כבר תחנות הטלוויזיה בעולם. גם לא נוכל לנהל מערכה צבאית נגד חמאס מבלי לפגוע באזרחים בלתי מעורבים, ותמונותיהם של אלה ישודרו בכל מהדורות החדשות ברחבי העולם. אם נוסיף את העובדה שהחברה הישראלית רגישה מאוד לאבידות, לפצועים ולחטופים, נבין שאנחנו חייבים להתחיל לחשוב אחרת. אחרת לגמרי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו