טיפול יסודי בחולייה של מערכת הבריאות לא מביא קולות בקלפי. הוא אינו פופולרי (או פופוליסטי), וההוכחה לכך היא שטרם נהגתה תוכנית ממותגת בנוסח "נטו בריאות".
החולים המאושפזים במסדרון ונמצאים בסכנת זיהום בשל הצפיפות, לא מצביעים למפלגה המבטיחה תוספת מיטות. אלה שממתינים חמש שעות בחדרי המיון, לא מצביעים למפלגה המבטיחה תוספת תקני אחיות. החולים המצפים תשעה חודשים לתור לרופא מומחה, לא מצביעים למפלגה המבטיחה תוספת תקני רופאים.
החולים המתלוננים שלרופא אין זמן להרים את עיניו מהמחשב בשש הדקות המוקצבות לו להקשיב להם ולבדוק אותם, לרשום תרופה מתאימה ולכתוב סיכום ביקור, לא מצביעים למפלגה שמתחייבת להילחם על הארכת זמן המפגש רופא־חולה ל־15 דקות. והחולים המאושפזים בבתי החולים הפסיכיאטריים על מזרן על הרצפה, לא מצביעים למפלגה שהתחייבה לשקם את המערך הפסיכיאטרי בישראל.
צריך להודות: הביטחון הבריאותי שלנו אינו עומד בראש סדר העדיפויות של שום מפלגה המתמודדת על קולותינו. הוא תמיד מגיע לדיון רק אחרי הקצאת הכספים הקואליציוניים, הפקקים והאיום האיראני. והוא תמיד אחרון, כי כשצריך לממן הבטחות שניתנו במערכת הבחירות הקודמת, כגון סבסוד צהרונים, מקצצים גם מתקציב הבריאות.
באוקטובר, רגע לאחר הבחירות, יחלו דיוני ועדת סל התרופות. הבטיחו שהשנה יוקצו 750 מיליון שקלים, מה יעלה בגורלם? בקווי היסוד של הממשלה שלא קמה, הובטחו 5 מיליארד שקלים נוספים לתקציב הבריאות. האם יובטחו גם בסתיו? ממשלות ישראל החליטו להקים עוד שני בתי חולים, בצפון ובדרום, מתי נזכה לראותם? הובטחו 600 מיטות לאשפוז גריאטרי פעיל כדי להיערך להזדקנות האוכלוסייה, האם הן נרכשו? הובטחו מאות תקני רופאים ואחים כדי לתת מענה לפרישה מאסיבית של רופאי המשפחה ולעומסים. האם הם נקלטו? הבטיחו לנו תוכנית רב־שנתית לפיתוחה של מערכת הבריאות, שתתווה את דרך שיקומה והיערכותה לעידן הטכנולוגי העומד בשער. הלוואי.
דבר מכל זה לא יקרה אם אנחנו, הציבור, לא נעמוד על זכותנו לביטחון בריאותי ולשמירה על כבודנו ועל כבוד יקירינו בעת חולי. זה הזמן להפעיל לחץ מלמטה על כל המתמודדים והמועמדים המחזרים אחרינו: הציגו בפנינו תוכנית מעשית לשיקום מערכת הבריאות, ונשקול להצביע עבורכם.
ד"ר זאב פלדמן הוא מנהל היחידה לנוירוכירורגיית ילדים בשיבא, יו"ר ארגון רופאי המדינה ומ"מ יו"ר ההסתדרות הרפואית
