מספר התלמידים המורחקים לצמיתות מבתי הספר גדל בשנה האחרונה ב־71 אחוזים, לפי הדיווח ב"ישראל היום" מסוף השבוע שעבר; בסך הכל הורחקו 123 תלמידים. המושג "מורחק לצמיתות" נשמע אולי דרמטי, אך בפועל מדובר בהרחקה מהמוסד החינוכי ובהעברה למסגרת חינוכית אחרת, ההולמת יותר את צרכיו של המורחק. תלמידים אינם נזרקים לרחוב, ומשרד החינוך דואג למצוא להם מסגרת חלופית הולמת.
עוד התפרסם כי המשרד לא מקיים תיעוד השעיות זמניות במהלך השנה, כלומר הרחקה לימים ספורים - נוהג שכיח למדי. הרחקה הביתה לזמן מוגבל איננה פתרון, היא תוצאה של המציאות הבלתי אפשרית שבתוכה פועלים מוסדות החינוך. מי שמכיר מקרוב צוותי חינוך, יודע כי הם עומדים לא פעם חסרי אונים מול תלמידים לא מטופלים, הורים דעתנים, מורים מוחלשים, תקנות דרקוניות המגינות על זכויות התלמיד, מנהלי בתי ספר המשותקים בשל הפחד מפני תגובת ההורים ועורכי דינם, ומשרד חינוך המבקש להשיג שקט תעשייתי כמעט בכל מחיר.
תלמידים שמורחקים הם אלה שמפוצצים שיעורים, מהלכים אימים על חבריהם ולפעמים על מוריהם, מאיימים ברשתות החברתיות, מחבלים בסביבה ופוגעים בנורמות ובערכים של בית הספר. התנהגות זו יכולה לנבוע מקשיי קשב וריכוז לא מטופלים, ממאפיינים אישיותיים וחברתיים או ממשברים הנובעים מהבית. לבתי הספר אין תמיד פתרונות, בפרט כשאין שיתוף פעולה מצד משפחת הילד. מורים מומחים בהוראה, לא בטיפול בבעיות התנהגות, שהוא תחום לאנשי מקצוע שהוכשרו לכך.
משרד החינוך קבע מדיניות ברורה של שילוב תלמידים בעלי צרכים מיוחדים במסגרות כוללניות. הוא עושה הכל כדי לא להעביר תלמידים לבתי ספר לחינוך מיוחד, שבהם יש משאבים ומומחיות מתאימים, משום שהחזקתם שם יקרה. חוק ההכלה והשילוב, שעבר לא מכבר בכנסת למורת רוחם של גורמי המקצוע, הוא למעשה מיסוד בחוק של מדיניות זו, ומותר לצפות כי בעתיד המציאות בשטח תהיה רק קשה יותר ומורכבת.
בשנים האחרונות מושם ביתר שאת דגש על זכויות התלמיד, ובצדק. אך מנגד, אין לבתי הספר הכוללניים את המיומנויות והמשאבים המתאימים עבור תלמידים הזקוקים לגבולות וטיפול. מנהלי בתי הספר והמורים נותרים לא אחת מתוסכלים וחסרי מענה. בהיעדר משאבים מתאימים, הפתרון המעשי והמהיר בארגז הכלים של המנהלים הוא השעיה.
השעיה איננה כלי יעיל במיוחד, אך זהו האמצעי היחיד שמאפשר הפוגה זמנית. מתוך רצון להכיל ולשלב בכל מחיר, אנחנו מזניחים את תשומת הלב לרוב המוחלט של התלמידים, אלה שבסופו של דבר בזכותם מערכת החינוך יכולה להתפאר בהישגיה. להם אנחנו חייבים לספק סביבה מוגנת ומאפשרת למידה וצמיחה, גם במחיר עלייה בהרחקת תלמידים לצמיתות - שיקבלו מענה ראוי יותר במוסדות המוכשרים לכך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
