לתקשורת ההמונים תפקיד חשוב ביותר בקידום הדמוקרטיה. היא אמונה על דיווח עובדתי הוגן שהאזרחים יוכלו להסתמך עליו בעת שהם מגבשים את דעתם בנושאים השונים, וכמו כן על פרשנות, פיקוח וביקורת על השלטון, מתן במה למגוון דעות והעברת מידע ויצירת קשר בין השלטון לאזרחים.
אבל התקשורת הישראלית סימנה לעצמה יעד חדש: חינוך פקידי ציבור בכירים מסוימים, מאלה העומדים בראש המערכות השונות, שיזמרו דברים הערבים לאוזניה ויפעלו כפי דרישותיה, אפילו אם תפקידם הציבורי מחייב התנהלות שונה בתכלית. להגשמת היעד משתמשת התקשורת בשיטת המקל והגזר. מי שמתמסר לתביעותיה זוכה לסיקור חיובי, והביקורת כלפיו מודחקת לשולי החדשות. מי שמסרב להתמסר מרצון זוכה בירידה לחייו ולרדיפה בריש גלי. הכפשות מכל הבא ליד, לעט ובעיקר ללשון, הופכות למנת חלקו. גורמים בכירים (חסרי שם וחסרי פנים) ממשרדו הוא, או ממערכות אחרות, כאלה המכונים "שומרי סף", יצוטטו ברשתות הטלוויזיה המרכזיות ובתחנות הרדיו, כביכול הפקיד הסורר מועל בתפקידו.
הלחץ המופעל על הפקיד הבכיר איננו אלא אמצעי בידי התקשורת להטות את אופן ההצבעה של הציבור בבחירות, שימאס בשלטון המוצג חדשות לבקרים כמושחת ויעדיף את מי שהתקשורת חפצה ביקרו.
להתנהלות זאת יש מחיר כבד. מתוצאות הבחירות עולה כי הציבור, שאיננו נהנה מהגזרים של התקשורת ואיננו סובל מנחת זרועה, מסרב לקנות את מה שהיא משתדלת בכל כוחה למכור לו. נראה שאמון הציבור בתקשורת מידרדר בהתמדה. בנוסף, מתעוררות שאלות כבדות משקל לגבי התנהלות הפקיד שכרע תחת הלחץ התקשורתי, לגבי אופן הקצאת משאבי המדינה העומדים לרשות המערכת בראשותו ולגבי יעילות פועלו בכלל. אדרבא, ככל שהפקיד הבכיר ימלא את תפקידו על פי דין, בהתעלם ממוראה של התקשורת, גוברים הסיכויים שיזכה בסופו של יום באמון הציבור.
מבקר המדינה מתניהו אנגלמן הוא פקיד הציבור הבכיר האחרון (אף כי לא הראשון) שהתקשורת התנפלה עליו במקלותיה ובמקלדותיה. "מי יעצור את המבקר?" הכריז העיתון המודיע לאנשים מה עליהם לחשוב כדי שייחשבו נאורים. פרשן בכיר הודיע לציבור בטלוויזיה כי "הוא [אנגלמן] החליט למוטט את המוסד שמונה לעמוד בראשו".
וכל כך למה? מפני שאנגלמן, מאז כניסתו לתפקידו, פועל בהתאם לסמכויות שנקבעו בחוק מבקר המדינה, קרי לבחון את עבודת הגופים המבוקרים לאורך זמן ולהגיש דו"ח שנתי, הכולל את הממצאים, במטרה לייעל ולהשביח את עבודתם. עבודה זאת, כשהיא נעשית כהלכה, תובעת התעמקות כמעט מתישה בפרטים לא נוצצים. היא גם דורשת שפקידי הציבור המשרתים בגופים המבוקרים לא יהססו למסור את המידע לגוף המבקר מחשש שלמחרת יתגלגל העניין לכותרות העיתונים, וכן שיידעו המבוקרים שלא רק הליקויים והפגיעות בחוק ובטוהר המידות יפורטו בדו"ח השנתי אלא גם "שיפורים או פעולות בולטות לטובה", כמפורט בחוק עצמו.
כמקובל במתוקנות שבדמוקרטיות, וגם בישראל עד לפני עשור, המבקר איננו אמור לעסוק בחקירת הכאן ועכשיו ולהסיג בכך את גבולה של המשטרה. משום כך הודיע אנגלמן שיבטל ביקורות בזמן אמת ואת החטיבה למלחמה בשחיתות שמילאה בהן תפקיד מרכזי באופן העומד בניגוד גמור לתפקיד המבקר וסמכויותיו על פי דין. עוד הודיע שיחזק את צוותי הביקורת במומחים בתחומם וימנה יועץ לענייני ביקורת.
אנגלמן, רואה חשבון במקצועו, כיהן בעבר כמנכ"ל המועצה להשכלה גבוהה, מנכ"ל המועצה המקומית שוהם ומנכ"ל הטכניון. לא ייפלא שנבחר לתפקידו על ידי רוב חברי הכנסת, כולל ח"כים מהאופוזיציה. יש לקוות שיצליח ושנזכה למבקר הממלא את תפקידו באופן מקצועי. ובאשר לתקשורת - הגיעה העת שאף היא תאמץ מערכת ערכים ההולמת חברה דמוקרטית ליברלית.
טליה איינהורן היא פרופ' מן המניין באוניברסיטת אריאל וחברת האקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
