אין להתכחש לעלייה בממדי האנטישמיות ברחבי העולם, בין שהיא מגיעה מהשוליים הקיצוניים של הימין והשמאל ובין שהיא מתפשטת בזרמים אסלאמיים ונוצריים. כחלק מהמאבק במגמה זו, אימצה ב־2016 הברית הבינלאומית לשימור זכר השואה (IHRA), המורכבת מנציגיהן של יותר מ־30 ממשלות, "הגדרת עבודה": לצד הכרה באנטישמיות הקלאסית, ההגדרה מכירה גם בדה־לגיטימציה של מדינת ישראל כסוג של אנטישמיות חדשה. בין השאר, מפורטות תופעות כמו הכחשת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, השוואה בין מדיניותה העכשווית של ישראל לבין זו של הנאצים, יישום סטנדרטים מוסריים כפולים כלפי ישראל ועוד.
בעוד מדינות כמו בריטניה וגרמניה וגופים בינלאומיים כמו האיחוד האירופי אימצו את ההגדרה, גופים אחדים דוחים אותה. אחד מהם הוא מועצת הכנסיות העולמית (WCC), איגוד של כ־350 כנסיות לא קתוליות ברחבי העולם, ובתוכו גם ארגוני סיוע כנסייתיים המהווים חלק מרכזי ממערך ארגוני זכויות האדם והסיוע ההומניטרי הפועלים בארץ. זה כמה שנים המועצה נתונה לביקורת בנוגע לשימוש במוטיבים אנטישמיים, אך בכנס שערכה לאחרונה הבהירה שהיא מסתייגת מהגדרת ה־IHRA, ואינה מקבלת אותה.
המועצה מפעילה את "תוכנית הליווי האקומנית בפלשתין ובישראל" (EAPPI), המגייסת פעילים בחו"ל, שולחת אותם לארץ לשלושה חודשים ומכשירה אותם להוביל קמפיינים אנטי־ישראליים. פעילות זו מלווה לעיתים בהתבטאויות אנטישמיות של בכירים במועצה ופעילי התוכנית ובהפצת תיאולוגיה אנטי־יהודית, המהוות הפרות של הגדרת IHRA.
בכירי המועצה רואים בישראל את האשמה הבלעדית ב"קשיים שאיתם מתמודדים הנוצרים בארץ הקודש", בעוד הקשיים הרבים של הנוצרים בתחומי הרשות הפלשתינית נעלמים מעיניהם. הם שוללים את הקשר בין ישראל להיסטוריה היהודית ומשתמשים בטרמינולוגיה דתית נגד תמיכה נוצרית בישראל. מזכ"ל המועצה ערך הקבלה בין המאבק באפרטהייד בדרום אפריקה ל"משבר בישראל ופלשתין", ובהזדמנות אחרת הקביל בין "הסיפורים ששמע על הכיבוש הנאצי" ל"סיפורים ששמע על הכיבוש הישראלי". המועצה גם מקדמת את מסמך "קיירוס פלשתין", הגורס שהמערב מבקש לפצות על סבלם של היהודים באירופה על חשבון הפלשתינים. "שורשי ה'טרור'" (המירכאות במקור), קובע המסמך, "נעוצים בעוול האנושי שנעשה וברוע הכיבוש". בתגובה לשביתת רעב של אסירים פלשתינים, ובהם מרואן ברגותי, הצהיר מזכ"ל מועצת הכנסיות כי "הרוב המכריע של האסירים הפלשתינים בבתי הכלא בישראל הם אסירים פוליטיים, וכנוצרים עלינו לזכור שישו הזדהה עם אסירים וקרא לשחרורם".
גם ללא הכרתה בהגדרת האנטישמיות של IHRA, מועצת הכנסיות כבר מזמן עברה את הקו האדום. למעשה, היא אינה שונה בהרבה מארגונים קיצוניים אחרים הממוקדים בדה־לגיטימציה של ישראל במסווה של ארגוני זכויות אדם. אלא שהמועצה איננה עוד ארגון; מדובר באחד הגופים החשובים בעולם הנוצרי, נציגיו הדתיים עובדים בישראל, וטענותיו נגד ישראל מלוות ברטוריקה דתית.
מועצת הכנסיות העולמית משקפת את נטייתם של רבים מארגוני הסיוע הבינלאומיים לעטוף את טענותיהם נגד ישראל ברטוריקה אנטישמית, ובכך לתרום להחרפת התופעה. שינוי אמיתי יוכל לבוא רק כשאלו המתיימרים לקדם זכויות אדם יפנימו את חשיבותה של הגדרת IHRA - ויאמצו אותה.
ליאורה הניג־כהן היא חוקרת בכירה במכון המחקר NGO Monitor
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו