אולי שמעתם על מפלגת נעם, מפלגת האנטי־גייז מייסודו של הרב טאו מישיבת הר המור בירושלים. למרות השם החביב שמזכיר גבינה צהובה, זאת מפלגה עם מסרים מאוד לא חביבים. ומכיוון שככל הנראה היא לא מתכוונת לרוץ עד הסוף, אלא רק למנף את ההמולה התקשורתית להפצת רעיונותיה, המסרים הם־הם המפלגה.
גם אם זכיתם להימלט מרשימת התפוצה שלה, ודאי שמעתם על סרטון התעמולה שבו הכלילה את הרפורמים וההומואים ברשימה מכובדת של אויבי ישראל: המחבלים המתאבדים, נאצר וכמובן הנאצים, שאין אנלוגיה טוקבקיסטית שלמה בלעדיהם.
מכיוון שיצא לי לשמוע בעבר את הרב טאו, ואין לי ספק שהוא לא אדם רע ורחוק מלהיות טיפש, אני רוצה ללמד עליו זכות ולומר שהמסרים, שלקרוא להם פשטניים יהיה לשון המעטה, הם עיוות של דבריו המקוריים. הרב קוק, שאני מקווה שהרב טאו עדיין רואה בו את מורו ורבו, אמר שכשמוכיחים (מלשון תוכחה, כשצריך לבקר ולהעיר), יש לעשות זאת בלשון תקיפה כשמדברים באופן כללי, ובלשון רכה כשמדברים באופן פרטי. אני יכול להבין את הטיעון הרעיוני של הרב טאו, שלפיו המגמה הרוחנית שביסוד התנועה הרפורמית חותרת תחת היסודות הרוחניים של היהדות כפי שאנו מכירים אותה, וכן שהתנועה התרבותית הכלל־עולמית של סובלנות כלפי יחסים הומוסקסואליים עומדת בסתירה רוחנית למסורת היהודית של דבקות בתא המשפחתי הישן. אבל מפלגת נעם שיטחה את הטיעון הפילוסופי הזה לכדי סיסמה של גלוחי ראש: "רפורמים הם מחבלים, הומואים הם נאצים".
כמה אירוני שכך עלה למפלגה של תלמידי הרב קוק, שקרא כל ימיו לעסוק במושגים רוחניים כדי לברר אותם על מופשטותם ולהרחיק אותם מהתפיסה ההמונית והמגושמת שלהם.
הסרטונים המוזרים ומעט הראיונות החייזריים־משהו של מפלגת נעם עוררו בי הרגשה עמומה של דז'ה וו, וכשניסיתי להיזכר מאיפה הם כל כך מוכרים לי, פתאום הבנתי: הם נורא דומים למרצ, או "המחנה הדמוקרטי", כפי שהחבורה המוזרה הזאת קוראת לעצמה כעת. התחושה העולה למקרא ולמראה הראיונות והתשדירים שלהם היא אותה תחושה.
על פניו מדובר באנשים מן היישוב, המשפטים שלהם גם נכונים מבחינה תחבירית רוב הזמן. אבל איכשהו הם לא מתחברים לתמונה שלמה. גם מרצ מדברים על ערכים שאני מתחבר אליהם: שלום, רווחה, סובלנות. אבל הנימה היא תמיד זועמת, העיניים מכווצות, הפה רושף ומקלל אויבים דמיוניים ודמוניים. המתנחלים עומדים להשמיד את כולנו, הדתיים יבצעו בנו וידוא הדתה, ונתניהו הוא לא סתם יריב פוליטי אלא עבריין! מושחת! שיביא (או אולי כבר הביא? לא ברור) לקץ הדמוקרטיה! בחצי אוזן שמעתי למשל את מספר 10 במרצ מכנה את מבקר המדינה "סמרטוט רצפה" ו"משרת עלוב".
אולי שתי הרשימות האלה צריכות לשקול איחוד לקראת הבחירות. הטקטיקה המשותפת שלהן למשוך בוחרים לקלפי על ידי קללות וגידופים יכולה לשמש דבק מאחד, ועשויה לסייע לשתיהן לצלוח את האתגר הגדול ביותר הניצב בפניהן: אחוז החסימה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו