בדיון על מדיניות הממשלה כלפי טרור התבערה מעזה - האם דרושה פעולה קרקעית? האם הגבלת מרחב הדיג יעילה? האם נכון להתיר הכנסת כסף קטארי לרצועה? - יש עוד שאלה אחת, פחות קריטית, אבל לא בלתי חשובה: ההגדרה של היישובים הסמוכים לגדר ההפרדה "יישובי עוטף עזה" או בקיצור "יישובי העוטף".
לכאורה, נושא שולי. הרי אין משמעות ביטחונית ישירה להגדרה הזאת. היא בוודאי לא משפיעה על התנהלות חמאס והיא לא תשפיע על ירי הרקטות משם. אבל בעינינו זה נושא חשוב.
אל תקראו לנו "יישובי עוטף עזה"! אנחנו איננו עוטפים את עזה - אנחנו מגינים על גבולה של ישראל.
לאחרונה הסתיים דיון כזה, שולי לכאורה גם הוא, בשאלת שינוי שמה של העיר נצרת עילית. לאחר דיון ממושך התקיים משאל בין תושבי העיר, וברוב גדול הם הכריעו בעד שינוי שמה ל"נוף הגליל". גם השאלה הזאת, איך ייקרא היישוב הסמוך לנצרת, היא שאלה משנית, שולית. שמות הרי לא קובעים, לכאורה דבר. אנשים לא ימשיכו להתגורר ביישוב ולא יעזבו אותו בגלל שמו. תקציבים לא יינתנו לעיר ולא יפסיקו להגיע בשל השם. ובכל זאת, נפלה הכרעה - לשנות את השם.
למה? כי לשם, למרות הכל, יש חשיבות. לשם יש השפעה על התודעה, על התדמית, ואולי אף מעבר לזה.
אם כך בנצרת - אצלנו, ביישובים הסמוכים לגדר הגבול עם עזה, החשיבות גדולה אפילו יותר. הרבה יותר.
בכל ראיון לתקשורת - בעקבות הצתת שדות או ירי טילים, בביקור של אישיות ביטחונית או בכל אירוע אחר - אני מקפיד לתקן את המראיינים. הם שואלים על התחושה שלנו, "תושבי עוטף עזה" ואני משיב ומספר על תחושותינו, כתושבי "עוטף ישראל". המראיינים מודים לי על הראיון ופונים למצלמה לסכם את הדיווח ולהחזיר את השידור "מאזור עוטף עזה לאולפן".
וזה מרגיז אותי. אין כאן מעשה מכוון, אבל יש כאן שגרה מקוממת. הרגל מגונה, אם תרצו. הרגל שגורם לנו נזק.
כשמכנים אותנו "יישובי עוטף עזה", אני שומע בשם הזה יותר משמץ של משיכת כתפיים. "טוב, מה לעשות, הם שם, ליד עזה. במקום המסוכן הזה". כשקוראים לנו "עוטף עזה" מגדירים אותנו כיישובים שהעיסוק המרכזי בהם הוא בביטחון, בהתגוננות. לא יישובים חקלאיים, לא יישובים של תיירות כפרית או של איכות חיים. אתה שומע "עוטף עזה" ורואה לנגד עיניך מרחבים מוגנים, ממ"דים, ולא צימרים. טנקים ולא קומביינים.
איננו מתכחשים למציאות הביטחונית שבה אנחנו מצויים, אבל לא רק היא מציאות חיינו. בשדות נגב חיים ומבלים וזורעים וקוצרים ומארחים מופעי תרבות, עוסקים בחינוך ובאיכות הסביבה ממש כמו באזורים אחרים, עם הייחוד שיש לנו.
לא רבים יודעים, אבל בעבר הרחוק נקראה המועצה האזורית שלנו עזתה. כן, עזתה. השם הזה הוחלף, ולא במקרה. הקיום שלנו, אופי ההתיישבות שלנו ואורחות החיים שלנו - אין להם שום קשר לשכנים ממערב לנו.
אז אל תקראו לנו יישובי עוטף עזה. זה גם לא נכון - איננו עוטפים את עזה - וזה גם מזיק ומרגיז. אנחנו יישובי מערב הנגב. נסו את זה.
תמיר עידאן הוא ראש המועצה האזורית שדות נגב
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
