ראש הממשלה תקף ברשתות החברתיות את חברת הטלוויזיה "קשת", והאשים אותה בהשחרת ישראל בעקבות שותפותה בהפקת הסדרה האנטישמית לטענתו, "הנערים", העוסקת ברצח הנער מוחמד אבו ח'דיר. האם היא אכן "אנטישמית"? התשובה היא "כן, אבל באופן מתוחכם מהרגיל".
כשאומרים לנו "אנטישמיות", אנחנו רגילים לחשוב על נרטיב מאוד בוטה וקיצוני, המציג את היהודים כחרקים או כחיות, או כשטנים מעוקלי אף השולטים בעולם וחורשים מזימות כיצד לפגוע בנו, לעשוק את כספנו, להרעיל את בארותינו ולחטוף את ילדינו. בהקשר הסכסוך הישראלי־ערבי, יציגו האנטישמים את ישראל כשלטון רשע המעודד רצח ערבים חפים מפשע להנאתו. זה הנרטיב האנטישמי המסורתי שאנחנו מכירים מהתקשורת הערבית העולמית, ומעיתון "הארץ". אבל הסדרה "הנערים" מציגה נרטיב מתון בהרבה, שאת הארס האנטישמי שלו יש צורך להגדיר בקפידה.
הסדרה לא מציגה את היהודים כסתם רוצחים; היא דווקא מנסה להדגיש כמה מקרה אבו ח'דיר הוא חריג בחברה היהודית. אבל, בעיקר בפרק הראשון, מקבילים יוצרי הסדרה בעדינות בין סיפור המשפחות היהודיות למשפחה הערבית שבמוקד הסדרה. זה לא מבנה אנטישמי קלאסי, אלא נרטיב קוסמופוליטי, שאנחנו מכירים היטב משירו של שלום חנוך "אל תקרא לי עם", ומכל מהדורת חדשות בכל ערוץ בתקשורת הישראלית ב־30 השנים האחרונות לפחות. הנרטיב לפיו כולנו אותו דבר: ערבים, יהודים - כולנו בני אדם. בכולנו שוכנת אלימות, לכולנו יש "קיצוניים משני הצדדים" (זוכרים את הביטוי הזה של שמעון פרס מימי הסכם אוסלו?), אבל באמת־באמת אין הבדל.
זה כמובן לא נכון. כל מי שמתעניין במציאות ולא בסיסמאות, יכול לבדוק ולמצוא שהחברה הערבית שונה מאוד־מאוד מהחברה היהודית בכל מה שקשור לאלימות ולרצח. הערבים רוצחים הרבה יותר. גם את עצמם, בעיקר את עצמם, אבל גם אותנו, היהודים. מי שמפיץ ביודעין משוואה מוסרית ונרטיב שקרי, שלפיהם החברה הערבית והחברה היהודית מאוד דומות, ובוחן מקרי קצה של אלימות קשה על רקע הנרטיב הזה - מטעה אחרים, וכנראה משקר גם לעצמו. נכון, כולנו בני אדם, אבל יש הבדלים תרבותיים בין חברות אנושיות שונות. החברה ההודית מרובדת יותר מהחברה הישראלית. החברה הגרמנית ממושמעת יותר. החברה האמריקנית מנומסת יותר. אלו לא מיתוסים, אלא הבדלים ממשיים שניתן למדוד ולכמת, וכל מי שביקר בארצות האלה יעיד עליהם. החברה הערבית רצחנית ואלימה יותר מהיהודית, בלי ועם קשר למלחמה בינינו על הארץ הזאת. כל מי שמתאר בסרט, בספר, בשיר או בכתבת חדשות, את המלחמה בין יהודים לערבים, בלי להדגיש את ההבדל החריף הזה - מעוות את המציאות ומשקר לקהל שלו, גם אם הוא מתאר במדויק מקרה מסוים שקרה במציאות.
למה הדבר דומה? לסרט שיתמקד בסיפורו של גבר שסבל מעלילת אונס בידי אישה. ודאי ניתן למצוא מקרה אמיתי כזה, ולהפיק ממנו סדרה שיוצריה יוכלו להצטדק כי רק תיארו את המציאות. אבל האם זאת תמונה נאמנה של יחסי הכוחות המגדריים או של בעיית האונס בחברה? ודאי שלא, ותרשו לי לשער שלא נראה בקרוב לא בקשת ולא ב־HBO סדרה כזו. אולי כי הלובי ששומר על יחס הוגן לנפגעות תקיפה מינית עושה עבודה טובה יותר מזה שמבקש יחס הוגן ליהודים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו