יהיו הרבה אלוני קטיף

"יש כאן מישהו מגוש קטיף?" שאל ראש הממשלה את ילדי בית הספר היסודי באלקנה בראשית השבוע. עשרות דרדקים שנולדו הרבה אחרי 2005 לא הבינו למה הוא מתכוון. משפחות מגוש קטיף לא הגיעו בהמוניהן לגור דווקא במועצה המקומית היוקרתית הזאת במערב השומרון, וגם אם כן - לא יכולים להיות להם ילדים בני פחות מ־14, אבל ביבי המשיך: "לא יהיו יותר גוש קטיף, לא עוד עקירות. בעזרת השם נחיל את הריבונות היהודית על כל היישובים".

חוץ מהפער בנתונים, צרמה לאוזני מנגינת דבריו. היא נשמעה כמעט זהה לניגון שהשמיע ראש ממשלה אחר מהליכוד, לפני 42 שנים. "יהיו הרבה אלוני מורה", הבטיח מנחם בגין בביקור אצל מתנחלי השומרון החדשים ב־1977, "לא יהיה צורך בקדום". ראשוני המתיישבים דאז, שבעים מפינויי סבסטיה, התרגשו מההבטחה. ההתרגשות היתה עזה גם כאשר אותו ראש ממשלה מבטיח פינה את גרעין אלון מורה הראשון, שנה וחצי אחרי שנשבע - לכאורה - שהוא רוצה להעצים את ההתיישבות. בגין יצר את התקדים הראשון בהיסטוריה לגירוש יהודים מביתם במדינה יהודית ריבונית. פינוי גרעין אלון מורה הראשון עבר בכיף ומשם הדרך לעקירת חבל ימית על ידי ממשלת הליכוד היתה קצרה: במשא ומתן בקמפ דיוויד ויתר בגין על עתודות הנפט, על כפרי הנופש, על עיר צעירה ו־16 יישובים, על הכנסות מתיירות, על הכבוד שלנו. יציאה חד־צדדית מפוארת שהשמאל מתגאה בה עד היום.

המשוואה התבוסתנית והאסונית שלפיה כדי שלא יהרגו אותי אני צריכה לתת כל מה שיש לי, שלפיה משא ומתן עם מדינה ערבית חייב להסתיים במתן - אומצה על ידי ממשלת הליכוד. 23 שנים מפרידות בין עקירת חבל ימית לבין העקירה מגוש קטיף ומצפון השומרון. אריאל שרון היה שותף פעיל בעקירת חבל ימית, והאגדה מספרת שאחר כך הוא הצטער. אבל ב־2004 הודיע על תוכנית התנתקות, מתפקדי הליכוד ניסו להניא אותו אך שרי הליכוד קיבלו את הדין ובתוך שנה וחצי נחרב עוד חבל ארץ משגשג, 17 יישובים בחבל עזה ו־4 יישובים בצפון השומרון. צחי הנגבי, לימור לבנת ובנימין נתניהו לא השתגעו על הרעיון אבל לא חלמו להצביע נגד. זה לא קרה מזמן, המגורשים חיים בינינו, חלקם שיקמו את חייהם ורובם המכריע לא.

כרוניקה של עקירה. פינוי נווה דקלים, 2005 // צילום: מרים צחי

אבל למה אני הולכת רחוק - פינוי קטן התרחש פה לפני שנתיים, עמונה ננטשה ותושביה הועברו למקום חדש, ממש כמו אז עם בגין ואלון מורה. אבל למה אני הולכת רחוק לעמונה - הרי כאן מתחת לחלון שלי פונה מאחז נתיב האבות לפני שנה. מאחז השוכן בלב ליבו של גוש עציון הקונצנזואלי נחרב עד היסוד בגלל "תסבוכת משפטית".

תאמרו, זו לא אשמת הליכוד, זו אשמת מערכת המשפט? ובכן, יש ראש ממשלה בישראל שמצליח לפעול כשהוא באמת רוצה. אם כן: הליכוד חתום על עקירה קטנה ב־79', עקירה ענקית ב־82', עקירה אכזרית ב־2005, ויתור על שליטה יהודית ביותר מ־85% משטחה של חברון ב־1997, פינוי עמונה והריסת בתים במרכז היישוב הוותיק עפרה ב־2017, פינוי מאחז נתיב האבות ב־2018. דמיינו לכם את בגין מגיע ב־79' לקמפ דיוויד ואומר למצרים: נשמח לשיתוף פעולה תיירותי, אך לא יותר מזה. דמיינו את ישראל מעצמה כלכלית של נפט, תחשבו מה היינו עושים מסיני, כמה כסף היתה עולה חופשה באילת אם השלאגר האמיתי היה דרומה ממנה. דמיינו את חבל קטיף ממשיך להוביל בחקלאות, את יישובי עוטף עזה ממשיכים לחיות בשקט כי סופגים עבורם את האש, דמיינו מלחמה בלי טילים על אשקלון וסכנה לראשל"צ. 

עכשיו תפקחו עיניים ותבטיחו לי שתוכנית טראמפ לא תאומץ על ידי הליכוד, ושההבטחות בדבר החלת ריבונות יהודית ביו"ש יכולות להחזיק אמון של בני אדם ולא רק של ילדים בכיתה א'. 40 שנה אחרי שהליכוד התחיל לאמץ את מדיניות השמאל, עדיין מכנים את "מחל" מפלגת ימין. קטע. •

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו