חלק נכבד מתעמולת השמאל בשנים האחרונות מתמקד בחוסר הלגיטימיות כביכול של ממשלת נתניהו, או "משטר" נתניהו כפי שכבר מכנים זאת במגזר ההיסטרי. אוזננו כבר גסה בביטויי האופוזיציה הקיצוניים "קיסר", "בלפור", "קץ הדמוקרטיה" וכל הג'אז הזה. האקורד האחרון לעת עתה בסימפוניה הצורמנית הזאת מתמקד במאבק (המהוסס והמאוחר מדי) של הימין נגד תופעת הזיופים בבחירות - ומנסה להציג אותו כניסיון לפגוע, איזו הפתעה, בדמוקרטיה!
האמת, כמובן, הפוכה לגמרי. לא רק שנתניהו מנצח שוב ושוב בצורה דמוקרטית למהדרין, והוא ראש הממשלה שזכה לתמיכה הציבורית הרחבה והמתמידה ביותר בהיסטוריה הקצרה של המדינה, אלא שנתניהו מנצח בגלל הדמוקרטיה.
נכון, אישיותו יוצאת הדופן מושכת תשומת לב רבה. ומכיוון שאת השיח הפוליטי מעצבים בעיקר פרסומאים, ואלה מעדיפים תמיד לעסוק באישיות ולא במדיניות, נדמה שה"שיח הפוליטי" במדינה מתמצה בשנים האחרונות בשאלה אם אתה מזדהה עם דמותו האישית של ראש הממשלה או מתנגד לה. אבל אף שבטלוויזיה מדברים רק על הקמפיינים, נתניהו מנצח קודם כל בגלל המדיניות שהוא נוקט, לא בגלל אישיות כזו או אחרת או תשדיר כזה או אחר.
איזו מדיניות נוקט נתניהו? לא שמאלנית במיוחד וודאי שלא ימנית במיוחד. ממשלות נתניהו נוקטות מדיניות זהירה, סבילה ומאופקת בכל הגזרות, עם נטייה קלה (שהתחזקה בעידן כחלון באוצר) לפופוליזם כלכלי. במילים אחרות, נתניהו נוקט מדיניות ממוצעת ומרכזית, וזאת הסיבה המרכזית שהוא זוכה לאמון רוב העם שוב ושוב. זה לא הקמפיין, לא "השליטה בתקשורת" (ללא ספק ההאשמה המופרכת והמגוחכת ביותר שהטיחו בו מתנגדיו אי פעם); זו פשוט המדיניות.
בביטחון: תקיפות מול ניסיונות האיגוף האיראניים הבלתי פוסקים, והכלה וייצוב בלתי פוסקים של הטרור מבית, ביו"ש ובעזה, כולל הבלגות מופלגות וכניעה נקודתית של ממש פה ושם כדי לשמר סטטוס קוו. שום יומרה לשנות את המצב מעיקרו. לא כיבוש וסיפוח, לא "הסכם שלום" מגלומני כקודמיו בתפקיד, אלא כיסוח דשא יומיומי ומתיש מתוך הנחה שהזמן עובד לטובתנו.
בכלכלה: תקיפות (שהתרופפה עם השנים) מול ניסיונות האיגוף הבלתי פוסקים של אויבי הקופה הציבורית מבית: הוועדים וקבוצות הלחץ השונות ובראשן ההסתדרות, כולל פה ושם הבלגות מופלגות וכניעה נקודתית של ממש כדי לשמר סטטוס קוו, מתוך הנחה שהזמן עובד לטובת הכלכלה הישראלית.
אז נכון שמחנה השמאל נחל כישלון עמוק וחרוץ בהעמדת דמות בעלת משקל שתוכל להתמודד מול נתניהו כשווה בין שווים, אבל הסוד לניצחון הימין של נתניהו גלום במדיניות מאוזנת וזהירה שהיא ממש התגשמות הדמוקרטיה (ולכן אפלטון שנא את צורת המשטר הזו וייחל לשלטונו של "מלך פילוסוף"): שלטון הקרוב ככל האפשר להיות ממוצע כלל הרצונות בעם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו