אישור מתווה הגז היה מהאירועים המכוננים בתולדותיו של משק הגז הישראלי הצעיר, וסביבו נסוב דיון ציבורי משמעותי. המתווה, שאושר בנוסחו הסופי על ידי ממשלת ישראל בחודש מאי 2016, נועד להגדיל את כמות הגז הטבעי המופקת במשק הישראלי, על ידי פיתוח מהיר של שדות הגז הטבעי - לוויתן, כריש ותנין, לצד הפיכת משק הגז הישראלי לתחרותי ויעיל.
אישור המתווה היה צו השעה ממש. הביקוש לגז טבעי במשק הישראלי צמח משנה לשנה, מאגר תמר התקרב לגבול יכולת ההפקה, יבוא גז טבעי נוזלי יקר הלך וגדל, ומדינות האזור המתינו בציפייה לפיתוח מאגרי הגז הישראליים, שיוכלו לסייע גם להן באספקת אנרגיה נקייה, זולה ובטוחה. מבחינת הביטחון האנרגטי הישראלי, התקרבנו למצב הבעייתי שבו חלק נרחב מאספקת האנרגיה הישראלית מושתת על מערכת הפקה בודדת של מאגר תמר. החשיבות בפיתוח מאגרי הגז הנוספים היא אדירה: קיומן של מערכות בלתי תלויות, שיוכלו לגבות אחת את רעותה הוא תנאי הכרחי להמשך הטמעת הגז הטבעי.
ואמנם, בקרוב תיכנס ישראל לעידן חדש של ביזור מקורות הפקה ועצמאות אנרגטית: לוויתן, פרויקט האנרגיה הגדול בהיסטוריה של המדינה, מגיע לשלבי הפיתוח הסופיים, כאשר חלקיו התפעוליים (ה־Topsides) הגיעו לישראל, ומכאן יבוצע תהליך ההנפה וההרכבה על גבי רגלי האסדה שהוצבה כבר בתחילת השנה. במקביל לפיתוח מאגר לוויתן, נמכרו מאגרי כריש־תנין לחברת אנרג'יאן היוונית, הצפויה להתחיל בהפקת הגז בשנת 2021.
פרויקט לוויתן, כאמור, הוא פרויקט האנרגיה הגדול והחשוב בתולדות המשק, ובאמצעותו מתחברת מדינת ישראל בחיבור ישיר למאגר הענק, המכיל יותר מ־600 BCM של גז טבעי - כ־60 שנות צריכת גז במונחי 2018. מלבד הגידול הדרמטי ביכולת אספקת הגז למשק הישראלי, השלמת הפרויקט מובילה גם ליכולת לייצא "גז אסטרטגי" למדינות האזור, כלומר מינוף גיאופוליטי של ישראל תוך הפיכתה לשחקן אזורי משמעותי בתחום האנרגיה.
כך התבשרנו על חתימת חוזי יצוא מהותיים עם ירדן ומצרים, והוקם פורום הגז של מזרח הים התיכון, משב רוח מעודד ליחסי ישראל עם מצרים, ירדן, קפריסין ומדינות נוספות באזור. חיבורים אלו מובילים תהליכים גיאו־אסטרטגיים רחבים, המאפשרים מצבים שנחשבו בעבר דמיוניים: השבוע נערך קונגרס האנרגיה העולמי ה־24, אחד מכנסי האנרגיה החשובים בעולם, באבו דאבי. במהלך הכנס הצהיר שר האנרגיה המצרי, טארק אל־מולה, כי "עסקת יצוא הגז מישראל למצרים מתקדמת על פי התוכנית" וכי "הכל כבר מוסכם, וישראל ומצרים כבר נתנו את ברכתן ואין ספק ביישום המהלך". ההצהרה הפומבית של השר המצרי, יש לזכור, ניתנה במהלך כנס במדינה ערבית בהשתתפות שרי אנרגיה מסעודיה, איחוד האמירויות, ירדן, עיראק, אלג'יר ועוד.
למרות התמורות האדירות האלו ביצוא הגז הטבעי, יש לכוון כעת את אלומת האור דווקא פנימה, אל משק הגז המקומי. הפיתוח של מאגרי לוויתן, כריש ותנין, נוסף על מאגר תמר, מגדיל את יכולת הפקת האנרגיה מעבר לצורכי המשק כולו, ובוודאי לאלו של משק החשמל. עד לאישורו של מתווה הגז תוכננה הקמת תחנות כוח פחמיות מזהמות נוספות. צעד נלווה לאישור המתווה היה ביטול פרויקט תחנה D הפחמית. פיתוח המאגרים ייתר את הצורך בתחנה זו, ובכל זאת, במדינת ישראל נשרפות עדיין כמויות עצומות של פחם מזהם לצורך אספקת אנרגיה, אף שגז טבעי הוא מקור האנרגיה הנקי, האמין והרציף ביותר שעליו ניתן להשתית את אספקת האנרגיה למדינת ישראל. לפיכך, בעת הזו, על ממשלת ישראל להחליט על הפסקת השימוש בפחם. זהו צו השעה. יכולת הייצור הפחמית צריכה להישמר לצורכי חירום בלבד, אך אין שום בסיס מקצועי, סביבתי וכלכלי להמשך פעילות תחנות הכוח הפחמיות בישראל.
אמיר פוסטר הוא מנכ"ל איגוד תעשיות חיפושי הנפט והגז
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו