יום אחד לפני הבחירות מלמדים הסקרים שכשליש מהבוחרים עדיין מתלבטים למי להצביע. מצב כזה נחשב נדיר מאוד במדעי המדינה. זה שיעור עצום בהשוואה למקובל בעולם. לשם השוואה, בבחירות האחרונות רק 8% התלבטו יום לפני הבחירות. נראה שבמערכת הבחירות הנוכחית הציבור מבולבל יותר מהרגיל.
בבחירות האלה המתלבטים חשובים יותר מכל מערכת בחירות אחרת, משום שהם יקבעו מי יהיה רה"מ הבא. בדרך כלל המתלבטים הם רק תוספת צדדית לבסיס התומכים. בבחירות הנוכחיות הם העיקר.
בדרך כלל בתחילת מערכת הבחירות מתלבטים כשליש מהבוחרים, ובמהלך הקמפיין רובם מקבלים החלטה עד שבוע הבחירות בהשפעת תעמולת הבחירות ושיחות עם חברים. מקובל בעולם שיום לפני ההצבעה, רק כ־10% עדיין מתלבטים. כמחציתם יחליטו סופית בתוך הקלפי, וכמחציתם לא ילכו להצביע. כך היה מאז ומעולם גם בישראל.
מחקרים שנעשו בארה"ב מציגים פרופיל פסיכולוגי של מתלבטים, וקובעים שההתלבטות אינה בין שני מועמדים טובים. להפך, המתלבטים מתקשים להחליט מפני שבעיניהם כל הפוליטיקאים רעים. לציבור המתלבטים יש דעה קדומה נגד פוליטיקאים. קשה מאוד לשכנע אותם שהמועמד טוב - כי זה מנוגד לדעה הקדומה שלהם. אבל קל יותר לשכנע אותם שהיריב גרוע יותר - כי זה מתאים לדעה הקדומה שלהם. אם קמפיין ההסברה מצליח לגרום למתלבטים לתעב את היריב, הם לא יצביעו בשבילו. ואז ברירת המחדל תהיה להצביע עבורנו. זו הסיבה המקצועית שמאחורי ההשמצות בבחירות.
ניתוח המתלבטים בארה"ב מלמד שרובם נשים, לבנים ולא אקדמאים. רוב האפרו־אמריקנים, ההיספנים והאקדמאים אינם מתלבטים, ומצביעים לדמוקרטים. אפשר להניח שבישראל המצב דומה, ובפריפריות מתלבטים פחות מאשר במדינת תל אביב.
כנראה גם בישראל, בעלי השקפה שמאלית מתלבטים יותר, בגלל שהם מאוכזבים מגנץ שאינו מציג דרך ואידיאולוגיה, אבל לנתניהו הם לא יצביעו. ההתלבטות שלהם היא רק בתוך גוש השמאל.
מחקרים בארה"ב יכולים ללמד גם על המתלבטים בישראל, אך באופן מוגבל. זאת בגלל שאין להשוות שיטה רב־מפלגתית כמו בישראל, עם שיטה דו־מפלגתית כמו בארה"ב. ארתור פינקלשטיין אמר לי פעם: "כשאני רואה את שני המועמדים, אני שמח שרק אחד מהם ייבחר". בישראל יש מתלבטים גם בתוך הגושים, ולא רק בין הגושים.
ד"ר מאור הוא יועץ פוליטי וחבר עמותת מבטחי ישראל
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו